אחוזי סגירה בקרת איכות גבייה גיוס כוח אדם הגדלת רווחים הוצאות הכשרת עובדים השגת מטרות התייעלות טיפול בעובדים טעויות נפוצות יש תקווה כוח אדם לקוחות חדשים לקוחות חוזרים מחסום אישי מחסום נסתר מכירות ניהול נכון ניהול פיננסי סגירת עסקאות סדר וארגון סיפור מהחיים קבוצות קידום עם פריטי דפוס רשתות חברתיות שורש הבעיה שיווק וקידום שירות לקוחות תזרים מזומנים תכנון פיננסי ״אין מה לעשות״
כולנו רוצים להצליח. למכור יותר, לנהל טוב יותר, להצליח מבחינה אישית, משפחתית, עסקית וחברתית. אבל מאחורי כל הצלחה אמיתית, מסתתרת מיומנות אחת, שאיכות השליטה שלך בה היא זו שקובעת עד כמה תגיע לתוצאות ועד כמה תצליח לגרום לעולם להגיב למה שיש לך לומר.
בעולם שבו כל הדרכת מכירות מתחילה בקריאה נלהבת למכור כמה שיותר, לכולם, ובלי לפספס אף הזדמנות, יש רגעים שבהם הצעד הנכון הוא דווקא לעצור. זהו סיפור על שיחה אחת עם בעל עסק מצליח, שבה הבחירה לא למכור המחישה את ההבדל בין איש מכירות ליועץ.
אנחנו פועלים מתוך הנחה שהכלים שלנו עובדים כראוי, שהצוות פועל בצורה אופטימלית, ושהמערכות מתפקדות כמו שצריך. אך בלי הדבר המוגדר הבא, אתה למעשה עובר עם עיניים עצומות ליד פתחי תהום פיננסיים ותפעוליים (בצורת כשלים נסתרים). אתה צריך מערכת הגנה חכמה שמגדירה מהו “נכון”, כדי שתוכל לזהות מיד מה לא תקין ולטפל בזה בזמן (לפני שהבעיות הופכות ליקרות, לפני שהן פוגעות בלקוחות, ולפני שהן גוזלות ממך שינה). הסיפור הבא ממחיש בדיוק מה קורה כשסומכים על משהו שנראה תקין, אבל למעשה מוליך אותך שולל.
הדרך הכי מהירה להגדיל הכנסות היא לא למצוא לקוחות חדשים, אלא למכור יותר ללקוחות שכבר סומכים עליך. אבל יש בעיה אחת: מה אם הם לא יודעים מה עוד אתה מוכר? אתה מניח שהם יודעים, אבל הם מניחים שאתה עושה רק את מה שהם כבר קונים ממך! ובינתיים הלקוח שלך מחפש בגוגל, מקבל הצעות מחיר, וחותם עם מישהו אחר, בזמן שאתה יושב במשרד ושואל את עצמך למה המכירות לא עולות…
כשלקוחות מגיעים מהר יותר ממה שאתה יכול לטפל בהם, ההבטחות שנתת בתהליך המכירה מתחילות להתנגש במציאות התפעולית. במקום שהצמיחה תחזק את העסק, היא מתחילה להעמיס ולפגוע ברמת השירות ובאמון שבנית. זה הרגע שבו “הצלחה” חושפת חולשות בתשתיות, בתהליכים ובניהול…
הרגשת פעם שיש לך רעיון מבריק, ברור וטוב לעסק שלך, אבל ברגע שהצגת אותו נתקלת בקיר של ספקות, ביקורת והתנגדות? תחושה ש”העולם לא משתף פעולה”? המטרה ברורה. התוכנית הגיונית. אתה בטוח שזה הכיוון הנכון. אז למה כשאתה מציג את זה אתה מרגיש כאילו אתה דוחף סלע במעלה הר?
אתה יושב במשרד ומנסה להבין איך זה קרה שוב. ביקשת מהעובד לטפל במשהו פשוט והוא עשה משהו אחר לגמרי. השותף לא קלט את התמונה הגדולה, הספק שוב לא עמד בהתחייבויות, והצוות ממשיך לעשות מה שבא לו. אתה מרגיש שאף אחד לא באמת מקשיב ואולי בכלל גייסת את האנשים הלא נכונים… מה אם הבעיה היא פחות באנשים אלא בצעד ניהולי חיוני שאתה פספסת?
כדי לשמור על תפוקה גבוהה (להספיק הרבה, לעבוד ביעילות ולהשיג תוצאות מוגדרות), צריך לדעת איך לנהל בקשות שמגיעות מאחרים. אנשים סביבך, בין אם אלה לקוחות, עובדים, או קולגות, הולכים לבקש ממך דברים, שבניגוד לטענות שלהם לא בהכרח יהיו “צ׳יק צ׳ק”. חשוב לעזור כשאפשר, אבל פה נכנסות שמירה על סדר עדיפויות ברור, שקיפות, והיכולת שלך לומר “לא”…
אחיה אפגין מספר על הישגים וסיפורי הצלחה מהייעוץ שקיבל מעפר פלאוט וצוות אקספדיטור מאיץ עסקים
העסק שלך לא יתרומם אם לא תנהל אותו במקביל בשלושת מישורי הזמן. מה זה בדיוק ניהול עבר, הווה ועתיד עסקי? ואיך מחלקים את הזמן והמשאבים ביניהם נכון? בוא נפרק את זה לגורמים ונראה איך מאזנים בין שלושת המישורים האלה כדי לגדול בצורה יציבה ורווחית.
יש משהו מטעה בצורה שבה אנחנו חושבים על יציבות. היא נראית כמו קרקע בטוחה, אבל לעיתים זו קרקע שמישהו אחר מחזיק. עבודה קבועה? תלויה בבוס. בית עם משכנתא? תלוי בבנק ובמשכורת שתמשיך להיכנס. עסק עם לקוח אחד גדול? תלוי בהחלטות שלו. זו לא יציבות, זו אשליה. אז איך אתה יכול להשיג יציבות אמיתית שאינה תלויה באחרים?
יש נקודה שבה בעלי עסקים מבינים שהם צריכים לשמור על נוכחות שיווקית מתמשכת מול לקוחות קיימים וחדשים. הם מתחילים לשלוח מיילים, אולי אפילו מכתבים, מרגישים שהם עושים משהו נכון. ואז עוברים שבועיים, שלושה, חודש… ושום דבר לא קורה. אף אחד לא מגיב, אף אחד לא חוזר, ונראה שכל המאמץ הזה פשוט נזרק לפח. זה הרגע שבו רוב האנשים מפסיקים. הם מחליטים ש”זה לא עובד”, שזה בזבוז זמן, ושעדיף להשקיע את האנרגיה במקום אחר. והנה הפרדוקס: הם עוצרים בדיוק כשהדברים עומדים להתחיל לעבוד, ממש לפני שהזרימה הזאת שהם יצרו מתחילה לחזור אליהם בחזרה.
כמה פעמים דחית שיחה קשה עם מנהל או עובד? או ידעת בדיוק מה צריך לעשות אבל פשוט היה יותר נוח לא לעשות? ואז הזמן עובר ואתה עדיין לא עשית את זה למרות שאתה יודע כמה זה נחוץ. זה קורה כי זה “לא נוח” או “לא נעים”. כי יש שיחה שצריך לנהל עם מישהו ואתה פשוט לא בטוח איך הוא יגיב. המקרה הבא מראה איך בעל עסק אחד דחה עוד ועוד שיחה חיונית רק בגלל החשש מהתגובה של אחיו שעבד תחתיו, ובאיזה מטה קסמים השתמשנו כדי לפתור את זה…
כשיש לך אלפי אנשי קשר, מאות חברים, ואתה מדבר עם אנשים כל היום, קשה לקבל שיש לך בעיה בתקשורת. אבל תקשורת אמיתית היא לא כמות המילים שאתה משמיע או מספר האנשים שאתה מכיר. פה אנחנו מדברים על איכות החלפת הרעיונות והעומק של ההבנה ההדדית. אפשר להיות אהוד ופופולרי, ובו זמנית להיאבק בתקשורת יעילה בדיוק עם האנשים שהכי חשוב לך לתקשר איתם, כמו במקרה של בעל העסק בסיפור הבא.
אתה יושב בעבודה עד מאוחר, משכנע את עצמך שככה אתה יותר פרודוקטיבי, ופתאום מגלה שאתה שרוף, על הקצה, והמשפחה כבר לא זוכרת איך אתה נראה. מה שקורה כאן זה שתשומת הלב שלך נתקעה במקום אחד, ושאר התחומים בחיים שלך מתחילים לשלם את המחיר. אז איך לאפס את המערכת ולחזור ליעילות אופטימלית?
תאר לעצמך מישהו שיש לו קוץ ברגל. הוא הולך לטיפול, ונותנים לו עיסוי בגב ותה חם. נשמע כיף חיים, אך האם זה יעזור? ברור שלא. אבל מה שיותר גרוע, אחרי שזה לא עובד, הוא מתחיל לחשוב שאולי אין פתרון בכלל. הוא הרי כבר ניסה דברים וכלום לא עזר. ככה זה עובד גם עם ייעוץ עסקי: אתה מרגיש שמשהו לא עובד בעסק, מזמין יועץ, ואם הוא נותן לך פתרון שלא קשור לבעיה האמיתית, אז אתה תיישם, תראה שזה לא עובד, ותאמין שזה אתה. או שהעסק שלך לא ניתן לתיקון. כשהאמת היא שפשוט לא טיפלו בקוץ!
יש משפט אחד שיכול לשנות לחלוטין את התגובה שאתה מקבל מלקוחות פוטנציאליים. המשפט הזה הוא ההבדל בין לקוח שמהנהן בנימוס ועובר הלאה, לבין לקוח שפתאום מתעורר ואומר “וואו, ספר לי על זה”. תתפלא, אבל זה פחות קשור לכריזמה, ניסיון, או מחיר. זה קשור למשהו שאתה אולי עושה אוטומטית כבר שנים, בלי לחשוב פעמיים…
ההבדל בין איש מכירות שמגיע ליעד לבין כזה שמתאכזב בסוף החודש הוא לא בהכרח בכמות המאמץ אלא בשיטת העבודה. במאמר הזה נראה איך לעבור ממצב של “נקווה לטוב” למצב של שליטה במהלך העניינים.
לקיחת אחריות ויוזמה הן תכונות ניהוליות מבורכות. אבל מה קורה כשמנהל קופץ לפתור בעיה בעצמו במקום להפנות אותה לאדם המתאים? הסיפור הבא, שהתרחש בעקבות סדנה שהעברתי על יעילות ארגונית, ממחיש בצורה מושלמת את הפער בין לקיחת אחריות אמיתית לבין עשיית העבודה של מישהו אחר.
בחלק הראשון דיברנו על איך תמחור נכון עוזר לסנן לקוחות בעייתיים עוד לפני שהם נכנסים בדלת. אבל מה קורה עם אלה שכן עברו את מחסום המחיר? איך אתה יודע אם מי שמדבר איתך עכשיו, נשמע מעוניין, ומוכן לשלם באמת שווה את הזמן והאנרגיה שלך? התשובה נמצאת בשיחה הראשונה. אנשים מתייחסים לשיחה הראשונה כאל הזדמנות למכור, אבל האמת היא שזו גם הזדמנות לסנן. אם תדע למה לשים לב, הלקוח עצמו יגלה לך בדיוק עד כמה הוא בעייתי, לפני שזה יהפוך לבעיה שלך!
אולי כבר למדת את זה בדרך הקשה, אחרי שכבר השקעת שבועות, חודשים או שנים בלקוח שהפך כל פרויקט לסיוט, שאב את האנרגיה שלך עם דרישות בלתי פוסקות, ובסוף אפילו לא היה מרוצה מהתוצאה. האמת היא שאת רוב הצרות האלה אפשר למנוע עוד לפני שהן מתחילות, אם רק יודעים לזהות את הדגלים האדומים מראש. נתחיל עם אחד הדגלים החשובים…
עסק יכול להראות רווחי על הנייר, אבל בפועל לתת רק חלק קטן מהתפוקה שהוא מסוגל לייצר. הבעיה לרוב לא טמונה בעצלנות של העובדים אלא בדבר הרבה יותר סמוי: אופן ניהול הזמן והמשימות של כל עובד ועובד. במקרה הזה, עובד חרוץ ומוכשר שרף שעות יקרות מדי יום רק בגלל דפוס עבודה בעייתי, אך למרבה המזל בר תיקון.
כשהמכירות תקועות והרווחים צונחים התגובה הראשונה היא להסתכל החוצה: על השוק, על המתחרים, על המחירים, או על “המצב הכלכלי”. אבל מה קורה כשהבעיה האמיתית יושבת בדיוק במקום שהכי קשה לנו להסתכל עליו? בתוך העסק עצמו, בין האנשים שאנחנו הכי סומכים עליהם?
35 מיליון שקל בשנה, אבל העסק תקוע… יש עסקים שנראים מוצלחים מבחוץ, עם מחזור מכירות מכובד, צוות עובדים, וניסיון עשיר. אבל בפנים? הבעלים סוחב עומס כבד ומיותר, המכירות עומדות במקום, והאנרגיה נגמרת. מזל שגם לבעיות הגדולות יש פתרונות פשוטים…
אתה עובד עד מאוחר, מתקן טעויות של העובדים, מתנצל ללקוחות שקיבלו שירות לקוי, וכל פעם מחדש שואל את עצמך “למה אף אחד כאן לא עושה את העבודה כמו שצריך? כמוני?” אתה חושב שזה מובן מאליו, מסביר, אולי אפילו מתרגז, ושום דבר לא משתנה. אז איך לוקחים את הגאונות שבראש שלך ומכניסים אותה לראש של כל אחד מהעובדים שלך?
כשעסק מתמודד עם בעיות תזרים התגובה הראשונה היא “צריך למכור יותר” או “צריך לחסוך בהוצאות”. אבל מה קורה כשהסיבה למצב היא שונה לגמרי ו”למכור יותר” דווקא יחמיר את הלחץ התזרימי?
בוקר רגיל בעסק. אתה מגיע למשרד, מדליק את המחשב, ופתאום… מסך שחור. אתה מנסה במחשב השני, השלישי, הרביעי. כולם מושבתים. תוך 24 שעות, חמישה מחשבים עיקריים הפכו לערימת מתכת חסרת תועלת. כל המידע השיווקי, הזדמנויות עסקיות, מסמכי מכירות, נתוני לקוחות – הכל התאדה ונעלם. זה לא סיוט תיאורטי, זה קרה לעסק אמיתי…
יש משהו משתק בבעיה גדולה. היא תופסת את כל המרחב המנטלי וגורמת לנו להרגיש חסרי אונים. אבל מה שגיליתי לאורך שנות עבודתי עם עסקים ומנהלים, זה שלרוב הבעיה היא לא הבעיה עצמה, אלא הדרך שבה אנחנו מסתכלים עליה. כי האמת היא שבעיות גדולות הן אשליה אופטית. הן נראות גדולות רק כשמסתכלים עליהן מרחוק, כגוש אחד…
כשבעלים של עסק שמגלגל 20 מיליון ש”ח בשנה מתלונן שהוא “לא מספיק כלום”, משהו לא בסדר. זה לא עניין של עבודה קשה: הוא מגיע ראשון למשרד ויוצא אחרון, אבל הפיגורים רק גדלים. כשחקרתי את המצב, גיליתי משהו מעניין…
לפעמים אנשים לא מזהים מה הבעיה, אפילו כשהיא ממש מול הפנים שלהם. לא בגלל שהם טיפשים, אלא כי הם פשוט לא יודעים איך הדבר כן אמור להיראות. בעסקים זה קורה כל הזמן: המכירות לא מתרוממות, אנשי המכירות נותנים הסברים שנשמעים להם הגיוניים (“בקיץ כולם בים, אין למי למכור”), אבל שום דבר לא משתנה. למה? כי אתה שומע תירוצים במקום לזהות את הבעיה האמיתית.
האינטרנט מלא בעצות. רובן לא קשורות אליך.
אני רוצה לשלוח לך רק את מה שבאמת שווה.
השאלון הקצר הבא יעזור לי לדייק, ויש גם מתנה בסוף:
החוברת “3 שיטות פשוטות להגדלת הרווחים בלי להשקיע שקל בפרסום”
אין מוצרים בסל הקניות.
