ניהול נכון

“הניתוח הצליח אבל החולה מת”. קשה לחשוב על משפט שממחיש טוב יותר את היכולת שלנו להיות מרוצים מהביצוע ולפספס פרט קטן כמו… מה קרה בסוף. אפשר לעמוד בזמנים, לבצע את השלבים שתוכננו ולסמן וי על כל הרשימה. ואז מגיע הרגע שבו מסתכלים על התמונה המלאה ומגלים שהלקוח רואה את אותה תמונה ומגיע למסקנה אחרת לגמרי.

אם מישהו מגיע אליך הביתה בלי להודיע פעם אחת, הוא אורח מפתיע. אם הוא מגיע בכל יום חמישי בחמש, מתיישב על אותה כורסה וכבר יודע איפה הקפה, קשה להמשיך לקרוא לזה ביקור פתע. ובכל זאת, בעסק אנחנו ממשיכים לפתוח את הדלת לאותה בעיה בכל שבוע ולהגיד: “וואו, לא ציפינו לך…”

יש מקומות שבהם תלוי ליד מכונה שלט עם הוראות מפורטות. ויש מקומות שבהם ההוראות הן פשוט “תקרא ליוסי”. משהו נתקע? קוראים ליוסי. נדלקה נורה שאף אחד לא מכיר? יוסי כבר יידע מה לעשות. צריך לעשות משהו קצת אחרת הפעם? איכשהו גם לזה תהיה לו תשובה. אחרי כמה זמן מבחינת כולם זה פשוט חלק מהדרך שבה המקום מתנהל. יש מכונה, יש תקלה ויש יוסי. וזה עובד מצוין, עד שזה לא… בין אם יוסי זה אתה, או שאתה מעסיק אצלך יוסי כזה, כל עוד הכל נמצא בראש, העסק תלוי באנשים במקום בשיטה. ולכן הוא פגיע וקשה לו לגדול.

יש שיטה פשוטה שעזרה להפוך את טויוטה לאחת מחברות הייצור המצליחות בעולם. היופי בה הוא שהיא לא מתאימה רק למפעלים. אפשר ליישם אותה כמעט בכל עסק וכמעט על כל בעיה. היא לא דורשת ציוד מיוחד, תוכנה יקרה או ידע טכני. אם אי פעם מצאת את עצמך מנסה לפתור שוב ושוב את אותה הבעיה, כנראה שגם אתה יכול להפיק ממנה הרבה.

אם היית יוצא מחר לחופשה של חודשיים, מה היה קורה לעסק שלך? הצוות היה ממשיך לתקתק עבודה כמו מכונה משומנת, או שהטלפון שלך היה מצלצל בלי הפסקה? התשובה לשאלה הזאת מספרת הרבה יותר על מצב העסק שלך מכל דוח רווח והפסד. לכל עסק יש ארבעה שלבי התפתחות, ולכל שלב יש את האתגרים שלו. ברגע שתבין באיזה שלב העסק שלך נמצא, יהיה לך הרבה יותר קל לזהות למה חלק מהבעיות חוזרות על עצמן, ומה צריך להשתנות כדי לצמוח בלי להעמיס עוד ועוד על עצמך.

בניגוד לאמונה הרווחת רוב משברים לא נוחתים מהשמיים ביום בהיר אחד. הם נוטים לפזר לא מעט סימנים מקדימים… כי משבר הוא פשוט שרשרת של פעולות יומיומיות שהשתבשו, שאם מודדים אותן באופן נכון ועקבי, אפשר לעצור את כדור השלג הרבה לפני שהוא הופך למפולת.

אפילו אחרי יותר מ-20 שנות ייעוץ ועבודה עם מנהלים ובעלי עסקים, יש דברים שמפתיעים אותי כל פעם מחדש. אחד הבולטים שבהם הוא ההתנגדות של חלק מהמנהלים לעבודה עם מדדי ביצוע. אין מנהל טוב שלא רוצה לראות את המצב בצורה גרפית, פשוטה וברורה כדי לדעת איך לפעול לטובת הארגון. עם הזמן הבנתי שהגישה למדדים אינה רק שאלה של “סגנון ניהולי”, אלא חושפת בדיוק מול מי אני עומד. למעשה, מצאתי שישנם שלושה סוגים של מנהלים…

קבוצת כדורסל שנכנסת למחצית בפיגור של 20 נקודות לא מקבלת נקודות בונוס על מאמץ, וגם לא על הסברים מנוסחים היטב על כך ש”השופט נגדנו” או “הפרקט מחליק מדי”. לוח התוצאות לא מתרשם מנסיבות מקלות, הוא עיוור לתירוצים ומראה רק נתונים. בספורט כמו בעסקים המדד היחיד שקובע הוא השורה התחתונה שעל הלוח. וכשמתחילים להילחם על ההסברים במקום על הנקודות, מפסידים את המשחק.