דמיין לרגע: יש לך מכונית ספורט מטורפת, מנוע של 500 כוחות סוס, ועיצוב שגורם לאנשים לעצור ולהוריד את משקפי השמש. עכשיו נסה לנסוע בה בלי טיפת דלק או אחוז סוללה. מה, היא לא זזה? לא מפתיע… אותו דבר בדיוק קורה במכירות. אתה יכול להיות איש המכירות הכי מבריק בעולם, עם כל הטכניקות והשיטות, ועדיין ליפול על הפנים. לא בגלל שאתה לא יודע למכור אלא בגלל שהזנחת את “הדלק של המכירה”.
הפרדוקס של בעל העסק המודרני: יש לו קורסים. יש לו ספרים. יש לו פודקאסטים בדרך לעבודה ובדרך חזרה. הוא יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להכפיל את ההכנסות. אז למה הוא עדיין דורך במקום? אם ידע היה שווה כסף, הוא היה אחד האנשים העשירים בעולם. אבל המציאות שונה: יש פער מוזר בין הראש לרגליים. איך זה שהראש יודע בדיוק לאן ללכת, והרגליים מסרבות לזוז?
יש אנשים שמתכננים להתחיל דיאטה מיום ראשון כבר שלוש שנים. יש כאלה שהספר על יזמות שקנו עדיין יושב על השידה עם סימניה בעמוד 12. ויש בעלי עסקים שיודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי להצליח, ובכל זאת, איכשהו, זה לא קורה. לא בגלל חוסר ידע, לא בגלל חוסר רצון, ולא בגלל שהיקום קשר קשר נגדם. אז למה? ומה הפעולה הסופר ספציפית שהם יכולים לעשות?
תענה לעצמך בכנות: יש משהו בעסק שאתה נמנע ממנו? כן/לא. אתה יודע מה צריך לעשות? כן/לא. אתה יודע את זה כבר יותר מחודש? כן/לא. אתה עדיין לא עושה את זה? כן/לא. אם ענית “כן” על כל 4 השאלות, המאמר הזה בשבילך.
יש מלכודת מעניינת שחוזרת אצל בעלי עסקים, והיא זו שמחזיקה אותך עובד מיליון שעות ביום, יום אחרי יום. לא משנה כמה עובדים יש וכמה אתה מנסה להתייעל, איכשהו כל דבר חשוב חוזר אליך.
מעניין לראות איך עסקים מתקדמים לא בהכרח בגלל מאמץ גדול אלא בזכות תנועה מדויקת. בצד השני של זה, אפשר לעבוד קשה ועדיין לא לזוז כמעט בכלל. יכול להיות שאתה עושה הרבה, מתאמץ הרבה, מתכנן הרבה… ורואה מעט מדי תוצאות. לא פעם זה מרגיש כמו דפדפן עם 47 טאבים פתוחים: הכל דחוף, הכל דורש טיפול, אבל בפועל העבודה מתפזרת לכל הכיוונים ושום פעולה לא מקבלת מספיק כוח כדי לפרוץ קדימה.
כשאני מסתכל על בעל עסק שנתקע, בהרבה מקרים אני רואה משהו מעניין: הוא לא תקוע בגלל המכשול. הוא תקוע כי הוא מנהל איתו מערכת יחסים של נימוקים, תירוצים והצדקות. ככה בלי לשים לב, המכשול נהיה הבוס שמקבל את ההחלטות ובעל העסק רואה רק מגבלות במקום אפשרויות.
השאלה הזו עלתה בשיחה שניהלתי לפני שנים עם בעל עסק, אדם חביב בן 56 שחווה תקופה קשה והרגיש כבוי כמעט לחלוטין. הוא הוריד את המדריך שלי כי חיפש דרך לשנות משהו, אבל ככל שהעמקנו בשיחה אפשר היה לשמוע שנים של עייפות מצטברת, כאילו המנוע הפנימי שלו נתקע ולא הצליח להתניע שוב. השילוב בין הנסיבות הקשות לבין השגרה השוחקת השאיר אותו בלי כיוון ובלי אמונה שהוא מסוגל לשנות את המציאות שלו. אז איך מוצאים מוטיבציה ואת היכולת לקום מחדש אחרי תקופה כזו, ואיך מחזירים את הכוח לפעול?
בכל תהליך מכירה יש גורמים נראים לעין: מחירים, תנאים, צרכים, תזמון. אבל יש גם גורמים שלא מדברים עליהם מספיק, כאלה שמתנהלים “מאחורי הקלעים” ומשפיעים באופן משמעותי על התוצאה. אחד מהם חוזר על עצמו שוב ושוב בשיחות שמסתיימות בהפסד…
תאר לעצמך שאתה רופא בחדר מיון, ומטופל נכנס עם יד שבורה. אתה מסביר לו שהוא צריך גבס, הוא אומר “אני אחשוב על זה”, והולך. האם תיתן לו ללכת ככה? כנראה שלא, כי אתה יודע שבלי טיפול המצב רק יחמיר. עכשיו תחשוב על העסק שלך: אם הגעת למסקנה שאתה יכול לעזור ללקוח לפתור בעיה אמיתית, למה שהמפגש הראשון יהיה גם האחרון? היום דיברתי עם בעל עסק שאמר לי בגאווה: “אני מתקשר פעם אחת בלבד, ואחר כך לעולם לא יותר”. מתברר שהאמונה הזו, שנשמעת כל כך “הגיונית ומכבדת”, היא בדיוק מה שמונע מהעסק שלו לצמוח, ומהלקוחות שלו לקבל את מה שהם הכי צריכים.
כולנו רוצים להצליח. למכור יותר, לנהל טוב יותר, להצליח מבחינה אישית, משפחתית, עסקית וחברתית. אבל מאחורי כל הצלחה אמיתית, מסתתרת מיומנות אחת, שאיכות השליטה שלך בה היא זו שקובעת עד כמה תגיע לתוצאות ועד כמה תצליח לגרום לעולם להגיב למה שיש לך לומר.
בעולם שבו כל הדרכת מכירות מתחילה בקריאה נלהבת למכור כמה שיותר, לכולם, ובלי לפספס אף הזדמנות, יש רגעים שבהם הצעד הנכון הוא דווקא לעצור. זהו סיפור על שיחה אחת עם בעל עסק מצליח, שבה הבחירה לא למכור המחישה את ההבדל בין איש מכירות ליועץ.
יש משהו מטעה בצורה שבה אנחנו חושבים על יציבות. היא נראית כמו קרקע בטוחה, אבל לעיתים זו קרקע שמישהו אחר מחזיק. עבודה קבועה? תלויה בבוס. בית עם משכנתא? תלוי בבנק ובמשכורת שתמשיך להיכנס. עסק עם לקוח אחד גדול? תלוי בהחלטות שלו. זו לא יציבות, זו אשליה. אז איך אתה יכול להשיג יציבות אמיתית שאינה תלויה באחרים?
כמה פעמים דחית שיחה קשה עם מנהל או עובד? או ידעת בדיוק מה צריך לעשות אבל פשוט היה יותר נוח לא לעשות? ואז הזמן עובר ואתה עדיין לא עשית את זה למרות שאתה יודע כמה זה נחוץ. זה קורה כי זה “לא נוח” או “לא נעים”. כי יש שיחה שצריך לנהל עם מישהו ואתה פשוט לא בטוח איך הוא יגיב. המקרה הבא מראה איך בעל עסק אחד דחה עוד ועוד שיחה חיונית רק בגלל החשש מהתגובה של אחיו שעבד תחתיו, ובאיזה מטה קסמים השתמשנו כדי לפתור את זה…
כשיש לך אלפי אנשי קשר, מאות חברים, ואתה מדבר עם אנשים כל היום, קשה לקבל שיש לך בעיה בתקשורת. אבל תקשורת אמיתית היא לא כמות המילים שאתה משמיע או מספר האנשים שאתה מכיר. פה אנחנו מדברים על איכות החלפת הרעיונות והעומק של ההבנה ההדדית. אפשר להיות אהוד ופופולרי, ובו זמנית להיאבק בתקשורת יעילה בדיוק עם האנשים שהכי חשוב לך לתקשר איתם, כמו במקרה של בעל העסק בסיפור הבא.
אתה יושב בעבודה עד מאוחר, משכנע את עצמך שככה אתה יותר פרודוקטיבי, ופתאום מגלה שאתה שרוף, על הקצה, והמשפחה כבר לא זוכרת איך אתה נראה. מה שקורה כאן זה שתשומת הלב שלך נתקעה במקום אחד, ושאר התחומים בחיים שלך מתחילים לשלם את המחיר. אז איך לאפס את המערכת ולחזור ליעילות אופטימלית?
לפעמים אנשים לא מזהים מה הבעיה, אפילו כשהיא ממש מול הפנים שלהם. לא בגלל שהם טיפשים, אלא כי הם פשוט לא יודעים איך הדבר כן אמור להיראות. בעסקים זה קורה כל הזמן: המכירות לא מתרוממות, אנשי המכירות נותנים הסברים שנשמעים להם הגיוניים (“בקיץ כולם בים, אין למי למכור”), אבל שום דבר לא משתנה. למה? כי אתה שומע תירוצים במקום לזהות את הבעיה האמיתית.
ביקשת משהו מהעובדים שלך, קיבלת הנהון ובסוף גילית שזה לא קרה? או שדרשת להגדיל ראש ולהקפיד לכבות אורות ומזגנים, ואז גילית שהמערכות עבדו כל הסופ”ש כאילו אף אחד לא שמע אותך? יעדים לא מתממשים, הוראות לא נאכפות, והרגלים מזיקים ממשיכים לחזור על עצמם? מה שנראה כמו חוסר שיתוף פעולה מצד הצוות, מתגלה לא פעם כתוצאה של הרגלים ודפוסים סמויים שמנהלים גם את העובדים וגם את המנהל עצמו. מה עומד מאחורי התופעה הזו, ואיך אפשר לשבור את הדפוס?
מבחוץ זה נראה סיפור הצלחה: עסק עם 11 עובדים, פרויקטים שצומחים, לקוחות שנכנסים, ומשפחה חמה עם אישה וארבעה ילדים. אבל בפנים התחושה שונה לגמרי. למרות כל ההישגים, שלומי הרגיש שהוא דורך במקום. הוא עובד בלי הפסקה, מתאמץ לסחוב קדימה, ובכל זאת ההרגשה הקבועה שמלווה אותו היא דווקא של חוסר הצלחה.
הרבה בעלי עסקים חושבים שאם רק יעבדו קצת יותר קשה, קצת יותר שעות, קצת יותר ימים, אז סוף סוף יגיעו לחופש שחלמו עליו. אבל מה אם במקום זה הם רק בונים לעצמם כלא יוקרתי? הם הפכו להיות ה“עובדים הראשיים” בעסק שלהם, במקום הבעלים. הם מאמינים שאף אחד לא יעשה את זה “כמו שהם”, וככה כל צמיחה הופכת לעומס. כל לקוח חדש לעוד נטל. וכשהם מפסיקים לעבוד העסק נעצר, כי הם העסק. אבל זאת לא הדרך. החופש האמיתי מתחיל כשאתה מפסיק לעשות הכל לבד.
יש הרגלים שאנחנו אפילו לא מחשיבים כהרגלים. כמו למשל התעסקות כמעט אובססיבית בהפרעות אוטומטיות שאנחנו בעצמנו אישרנו, התרגלנו אליהן, והפכנו לחלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו. עוד פינג מהטלפון, תזכורת מהאפליקציה, נוטיפיקציה שמקפצת על המסך. אנחנו לא באמת חושבים על זה, לפעמים רק “מעיפים” וממשיכים הלאה. אבל מה אם כל זה לא באמת “נעלם” כשמעיפים אותו אלא גובה מחיר מנטלי אמיתי?
בעל עסק אחד, עסוק. ממש עסוק. אין לו זמן לאכול, אין לו זמן לעצור, אין לו זמן לעצמו. אז הוא ממשיך לרוץ על אוטומט, על מיכל דלק כמעט ריק. מה קורה אז? הראש נהיה פחות חד, הגוף מתעייף והוא מתפקד הרבה הרבה פחות טוב. וככה בדיוק מתחיל המעגל הכי שוחק שיש: עומס שמוביל להזנחה עצמית, שמובילה לעצבנות, שמובילה לתפקוד מקרטע, וחוזר חלילה…
קונפליקטים, עצבים ואי-הבנות… כל עסק מכיר את זה מקרוב, אבל לא תמיד יודעים איך לפתור את זה. לפעמים הבעיות הגדולות בעסק לא נמצאות בתקציב, בשיווק, או בתוכנית העסקית, אלא בין האנשים עצמם. כשאי אפשר לדבר, כשכל מילה נדחית, כשכל שיחה הופכת למאבק. העבודה לא באמת מתקדמת, ההחלטות נמרחות, והאווירה במשרד מרגישה כמו שדה מוקשים. במאמר הזה אני רוצה לשתף בשני מקרים אמיתיים שיצא לנו לפגוש מקרוב, ומה עשינו בפועל כדי להרגיע את הרוחות ולהחזיר את השקט.
רוב בעלי העסקים מתמחרים נמוך מדי לא בגלל שהלקוחות לא יכולים לשלם, אלא בגלל שהם עצמם לא מרגישים בטוחים לבקש יותר. הם מציבים מחיר נמוך כי בראש שלהם מתנגן המשפט: “מי בכלל ישלם לי את זה?”. לכן בפועל, המחיר שאתה קובע לא משקף את התקציב של הלקוח אלא את רמת הביטחון שלך בעצמך ובמה שאתה מציע.
תקיעות בעסק? זה לא כי ״אין לך את זה״. זה כי אתה חוזר שוב ושוב על אותן טעויות. הרבה מהבעיות בעסק לא בהכרח דורשות ים של ידע חדש. מה שהן כן דורשות זה הפסקה של האוטומט הישן.
גם אם יש לך את המוצר או השירות הטובים בעולם, הרבה אנשים יישארו תקועים על הגדר ולא יזוזו, אפילו כשהפתרון המושלם נמצא ממש מול העיניים שלהם… אז איך תוכל לגרום ללקוח הפוטנציאלי שלך באמת לראות את הערך שאתה מביא ולקנות ממך כאן ועכשיו?
או במילים אחרות – אם אתה מאשים את המטרייה בגשם, אל תתפלא שאתה נרטב.
אין מספיק סגירות? הלקוחות מבטיחים ש”יחזרו אליך”, ואתה מתחיל להאמין שזו פשוט תקופה חלשה? אבל מה אם הייתי אומר לך שזה לא השוק, לא התקופה, אלא משהו שאתם עושים? בטיפ של היום נסתכל על דוגמה אמיתית שבה במקום להמשיך “להיות עסוקים”, עצרנו לרגע, שמנו את האצבע על הבעיה האמיתית והעברנו את המכונה מהילוך סרק להילוך גבוה. התוצאה? עסקאות של מיליונים תוך חודש וחצי. אם גם אצלך יש תנועה בלי תוצאה, ״עבודה״ בלי תכלס – זה מאמר שאתה חייב לקרוא.
חולם על חופש? להיות הבוס של עצמך? לקבוע את הלו”ז שלך? אז איך זה שדווקא כשפותחים עסק כדי להשיג את החופש הזה, אנחנו מוצאים את עצמנו כלואים בתוך כלא בלתי נראה, כזה שקשה מאוד לצאת ממנו? עובדים יותר שעות, מתרוצצים בלי סוף, הטלפון לא מפסיק לצלצל, המיילים מצטברים, והמחשבות על העסק לא נותנות מנוחה אפילו בלילה. במקום עסק שמעניק חופש, קיבלנו עסק שגוזל כל טיפת זמן ואנרגיה. מה עושים?! יש דרך החוצה. היא מתחילה בזיהוי המלכודות שאנחנו טומנים לעצמנו – אלה שמשאירות אותנו תקועים במעגל בלתי נגמר של לחץ ומתח. ברגע שמבינים איך להשתחרר מהן, אפשר סוף סוף להפוך את העסק למנוע שמייצר חופש אמיתי.
אחד הדברים המאתגרים בניהול העסק הוא לקבוע מחיר נכון למה שאתה מציע. נסתכל על חששות שיכולים לעצור אותך, איך להתגבר עליהם, ובעיקר איך לקבוע מחיר שמכבד גם אותך וגם את הלקוחות. אחרי הכל, כשאתה מתמחר נכון, אתה לא רק מרוויח יותר, אתה גם מסוגל לנהל את העסק במקום שהדאגות ינהלו אותך.
האינטרנט מלא בעצות. רובן לא קשורות אליך.
אני רוצה לשלוח לך רק את מה שבאמת שווה.
השאלון הקצר הבא יעזור לי לדייק, ויש גם מתנה בסוף:
החוברת “3 שיטות פשוטות להגדלת הרווחים בלי להשקיע שקל בפרסום”
אין מוצרים בסל הקניות.
