ההרגל שנשמע הגיוני אבל הורס את היעילות שלך

כשאתה גם המנוע וגם הבלמים של העסק שלך…

בשלב מסוים אתה מבין שמה שמחזיק אותך שקוע עד השעות המאוחרות זה לא העומס, אלא העובדה שכל דבר עובר דרכך. 

לא בגלל שאין מי שיעזור, אלא כי אתה פשוט מרגיש שלא כדאי לתת לאף אחד אחר לגעת בזה.

אתה יודע שזה לא אמור להיות ככה, אבל קשה לשחרר.

התירוצים שאנחנו מספרים לעצמנו:

“ייקח לי יותר זמן ללמד מישהו מאשר לעשות את זה בעצמי.”

“הוא לא יעשה את זה ברמה שלי.”

“זה קריטי מדי, לא יכול לסמוך על אף אחד.”

הבעיה היא שבכל פעם שאתה אומר את זה, אתה בעצם גוזר על עצמך להישאר תקוע. לנצח. כי אם רק אתה יכול לעשות משהו אתה חייב להמשיך לעשות אותו! 

וככל שהעסק גדל, יש יותר דברים ש”רק אתה יכול”, ופתאום אתה עובד מיליון שעות ביום ולא מבין למה.

במילים אחרות, זו מלכודת שאתה בונה לעצמך במו ידיך.

שחרור מאשליית “רק אני יכול” 

כל דבר שאתה עושה שוב ושוב, ניתן ללמד אותו. 

השאלה היא לא “האם מישהו יעשה את זה כמוני?” אלא “האם מישהו יכול להגיע ל-80% מהתוצאה?” 

דוגמה: 

בעל מסעדה שטוען שרק הוא יכול לבחור ספקים. 

בפועל, אם יתעד את הקריטריונים שלו (איכות, מחיר, אמינות), מישהו אחר יוכל לעשות את זה.

אבל במקרים רבים כשמעלים את הנקודה הזו לבעל העסק, הוא מסתכל עליך כאילו הצעת לו למכור את הילד שלו…

מה קורה כשלא משחררים?

אתה הופך לצוואר בקבוק.

הלקוחות מחכים.

פרויקטים תקועים.

והעסק לא מתקדם כי כל הדברים ה”חשובים” מתעכבים אצלך.

אנשים חושבים שהבעיה שלהם היא מחסור בזמן. אבל האתגר האמיתי הוא להאציל ולוותר על הצורך הפנימי לעשות משימות מסוימות אך ורק בעצמך.

“טוב מספיק” עדיף על “מושלם שלא קורה”

זכור:

80% כפול 5 משימות = 400%. עדיף ש-5 אנשים יעשו משימות ב-80% (או עובד אחד יעשה 5 משימות במקומך) מאשר שאתה תעשה משימה אחת ב-100%.

80% היום טוב מ-100% בעוד חודש. כשאתה צוואר הבקבוק, דברים לא קורים.

ה-80% הולך להשתפר. עם ניסיון והדרכה נכונה, זה יתקרב ל-100% שלך (ולפעמים יעקוף אותו). כי לעיתים מישהו אחר דווקא יעשה את זה טוב יותר ממך. במיוחד אם הוא מתמקד רק בזה, בזמן שאתה מפוזר על אלף דברים.

המפתח להפיכת “רק אני” ל”גם אחרים”

כמו שאמרנו, כל דבר שאתה עושה שוב ושוב ניתן ללמד.

זה הכלל. בלי יוצאים מן הכלל.

אם זה חוזר על עצמו, יש לו תבנית. ואם יש תבנית, אפשר לתעד אותה. ואם אפשר לתעד, אפשר להעביר למישהו אחר.

תיעוד הקריטריונים הסמויים

כל החלטה שאתה מקבל, אפילו “מהבטן”, מבוססת על קריטריונים, אתה פשוט לא תמיד מודע להם ולא תיעדת אותם.

אם נסתכל שוב על הדוגמה של בעל המסעדה:

בעל המסעדה אומר: “רק אני יודע לבחור ספקים”.

כשמתעדים, מגלים שהוא בודק:

• איכות: טריות, מראה, ריח
• מחיר: השוואה ל-3 ספקים מתחרים
• אמינות: היסטוריית אספקות בזמן
• גמישות: נכונות להחליף מוצר פגום
• תנאי תשלום: שוטף + 30 לפחות

פתאום “אינטואיציה” הופכת לצ’קליסט שאפשר ללמד מישהו אחר.

אבל מה אם הוא יפשל?

הוא יפשל. זה בטוח.

גם אתה פישלת בהתחלה. השאלה היא לא “האם יהיו טעויות?” אלא “האם אני מוכן לשלם את המחיר הקצר כדי להרוויח חופש בטווח הארוך?“

השורה התחתונה

העסק לא יכול לגדול אם אתה צוואר הבקבוק.

אתה לא חייב להיות הגיבור שעושה הכל לבד. 

כשאתה מלמד אחרים לקחת אחריות, לא רק שהעומס פוחת, אתה מגלה שאנשים סביבך מסוגלים להרבה יותר ממה שחשבת.

האצלה נכונה היא כרטיס היציאה שלך מעומס היום יום. ככל שתלמד אנשים סביבך לעשות את מה שרק אתה עשית עד עכשיו, כך תייצר לעצמך זמן, חופש ומרחב להוביל (ולא רק לכבות שריפות).

וכמובן, צריך לדעת איך לעשות את זה נכון. באקספדיטור מאיץ עסקים אנחנו עוזרים לבעלי עסקים בדיוק עם הנקודה הזו, ומלמדים איך להאציל ולהכשיר צוותים כך שמקבלים גם תוצאות וגם שקט.

עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ

ראה גם:

למה אתה עובד יותר מדי ומרוויח פחות מדי

כשאתה דורש תוצאות ומקבל תירוצים…

למה לעשות פחות דווקא מקדם אותך יותר