כשהרצון אמיתי אבל שום דבר לא זז

לפעמים בעלי עסקים מדשדשים לא בגלל החלטות רעות, אלא בגלל עודף החלטות שלא בוצעו.

אז בוא נניח שאתה מבין מספיק טוב בנושא מסוים, ושהבעיה היא לא חוסר נתונים, אלא חוסר סגירה וביצוע.

כי ברוב המקרים מה שיותר חשוב הוא לא מה אתה יודע, אלא מה אתה עושה עם מה שאתה יודע.

אבל אנחנו מאוד טובים בלמצוא דרכים להסביר איך משהו “כמעט קרה“, או למה “עדיין לא הגענו לזה“. 

התוצאה היא רשימה ארוכה של “דברים שצריך לעשות“, שלא יושבת בשקט בצד. כל דבר שלא נסגר ממשיך למשוך תשומת לב, שואב אנרגיה, ויוצר עומס מנטלי של ממש.

משימות פתוחות לא רק עוצרות התקדמות. מה שלא נסגר, גובה ריבית!

התחום שנשאר מחוץ לשליטה

יצא לי לראות בעל עסק שהיה מאוד מוצלח בתחומים רבים אבל נתקע בעקביות בתחום אחד מסוים. לא בגלל חוסר יכולת, אלא בגלל חוסר סגירה.

הוא היה מתחיל שוב ושוב, לומד עוד, מתכונן עוד, משפר עוד אבל בפועל לא מגיע לקו הסיום. וברגע שאין סיום, אין תוצאות. כך הביצועים שלו באותו תחום היו רחוקים מהפוטנציאל האמיתי שלו.

וכשדיברו איתו על זה, הוא תמיד ידע להסביר, לפרט את כל הקשיים, להראות למה זה מורכב, ולנמק למה זה לא פשוט כמו שזה נשמע.

הפתרון, מבחינתו, היה תמיד אותו פתרון כללי ועמום: “להשתפר ולעשות את מה שצריך“.

עם פתרון כל כך כללי וחסר ספציפיות לא פלא שהבעיה לא נפתרה במשך שנים.

השלב שבו נגמרים התירוצים

אם אתה כמו רוב המין האנושי עם בעיה דומה בתחום ספציפי משלך, זה עשוי לעזור אם תענה בכנות על 4 השאלות הבאות: 

1) מה אמרת שתעשה? 

2) מה באמת עשית?

3) מה מנע את הביצוע?

4) ומה משתנה עכשיו בפועל?

השאלה הרביעית היא קריטית, כי שם כבר אי אפשר להתחבא מאחורי ניסוחים כלליים. לכן זה חיוני להימנע מהנטייה החזקה לענות עליה בצורה כללית וריקנית שלא אומרת שום דבר.

הפתרון הכללי שלא פותר כלום

דוגמאות לתשובות לא מועילות:

• “אשתדל יותר”
  
  
• “צריך למצוא זמן”
  
  
• “אני חייב פשוט לעשות את זה”
  
  
• “עכשיו אני אשים על עצמי יותר משמעת”
  
  
• “אני הולך להשתפר בנושא”
  
  
• “צריך לשבת על זה ברצינות”
  
  
• “אני פשוט צריך להתאמץ יותר”
  
  
• “אני הולך לחשוב על זה כדי להבין יותר טוב את הדברים שעוצרים אותי”

לא. אלה תשובות כלליות ומעורפלות. זה לא מה שהשאלה מבקשת. 

השאלה מבקשת דבר ספציפי מאוד: מה הולך להשתנות בפועל, מחוץ לעולם המחשבות והרצונות שלך?

פעולה שאפשר לראות בעיניים

מה משתנה בלו”ז? 

איזו שיחה אתה מוציא? 

מה אתה קונה? מה אתה מפסיק לשלם עליו? למי אתה מוכר? וכו׳.

כלומר פעולות תכלס שאפשר לראות בעיניים.

דוגמה מהחיים

אתה אומר שתרים טלפון לשלושה לקוחות עבר השבוע.

יום ראשון עובר – לא קרה. 

יום שני – “היה עמוס”. 

יום שלישי – “אני כבר לא בטוח מה להגיד להם”.

מה קרה פה? לא חסר לך ידע. אתה יודע בדיוק מה להגיד. אתה יודע שזה עובד, ואתה יודע שזה חשוב.

אבל לא היה פינוי מקום ביומן. לא היה משפט פתיחה מוכן. לא היה מנגנון שמכריח אותך לעשות את זה.

אז התשובה האמיתית לשאלה “מה משתנה עכשיו בפועל?” יכולה להיראות ככה:

• ביום ראשון הקרוב ב-10:00 אני מקצה ביומן 45 דקות לשיחות.
  
  
• יש לי רשימה מוכנה של 3 שמות ספציפיים עם מספרי טלפון.
  
  
• יש לי משפט פתיחה כתוב: “היי [שם], חשבתי עליך כי…”

או דוגמה אחרת:

נניח שאתה מבין שאתה דוחה שיחות כאלה כי הן מכניסות אותך לאי נוחות.

אז מה משתנה בפועל?

אולי אתה מחליט בתור התחלה לא לנסות “למכור”, אלא רק לבדוק מה נשמע.

או שאתה קובע מראש תסריט מכירה של שתי דקות כדי להוריד סטרס.

או שאתה מבקש ממישהו אחר במשרד להוציא את השיחה הראשונה יחד איתך.

(או הפתרון היעיל ביותר: אתה מגיע לסדנת סודות התקשורת האנושית שלנו ומתרגל לרמה כזאת שאתה באמת נינוח וזה לא מלחיץ או מרתיע אותך יותר!)

תוצאות נולדות מספציפיות

ההבדל בין רצון כללי לתוצאה הוא לא עוד מחשבות או “ניסיונות להשתדל“, אלא פעולה ספציפית עם זמן, מקום ומנגנון. 

בפעם הבאה שאתה תופס את עצמך אומר “אני צריך לעשות את זה”, שאל את עצמך: מתי בדיוק? איך בדיוק? ומה המנגנון שגורם לזה לקרות?

עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ

ראה גם:

הטעות הכי יקרה שבעלי עסקים עושים (ואיך להימנע ממנה)

למה לעשות פחות דווקא מקדם אותך יותר

ההרגל שנשמע הגיוני אבל הורס את היעילות שלך