למה אנחנו מוסיפים כשדווקא צריך להוריד
יש משפט ישן שאומר “פחות זה יותר”. רוב האנשים שומעים אותו, מהנהנים בהסכמה, ואז מיד מוסיפים עוד משהו לרשימת המשימות שלהם. מסתבר שזו לא סתם אירוניה, זו תופעה אנושית מתועדת, ופרופסור אחד החליט להוכיח אותה במחקרים. אז הפתרון הכי טוב לבעיה שכרגע מטרידה אותך? כנראה שהוא כבר שם. אתה פשוט צריך לגלות מה להסיר…
לפני שנצלול למאמר עצמו…
פתחת עסק כדי לזכות בחופש אבל גילית שרק הכנסת את עצמך לעבודת פרך תובענית? במקום ליהנות מהחיים, אתה כבול לשוטף, לכיבוי שריפות ולמאות משימות שלא נגמרות?
במיוחד עבורך: המדריך שיעזור לך להפוך בעיות כרוניות בעסק לסיסטם שעובד לבד
שיטת “הסרת המכשולים” (Subtraction)
מהנדס וחוקר אמריקאי עטור פרסים בשם פרופסור ליידי קלוץ (Leidy Klotz) השתמש בסדרה של ניסויים מבוקרים כדי להוכיח עקרון מעניין.
הוא פרופסור באוניברסיטת וירג׳יניה גם בבית הספר להנדסה וגם בבית הספר למנהל עסקים. הרקע ההנדסי שלו חשוב להבנת הגישה שלו: הוא מגיע לעולם הניהול והחשיבה מזווית של מערכות, מבנים והחלטות בפועל.
ניסויים פשוטים שחשפו עיוורון עמוק
פרופסור קלוץ חקר תופעה מאוד ספציפית אך עמוקה:
למה כשמבקשים מאנשים לשפר משהו, כמעט תמיד הם מוסיפים משהו במקום להסיר? (עוד שלב, עוד כלל, עוד פגישה, עוד פונקציה וכו׳.)
דרך ניסויים, מחקרים וניתוחי מקרה, הוא הראה שזו תופעה עקבית.
המשותף לכל הניסויים שלו היה המבנה הבא:
מבקשים מאנשים לשפר מערכת כלשהי, ובודקים איזה סוג פתרון עולה להם ראשון.
למשל, משתתפים קיבלו מבנה מלבנים והתבקשו לייצב אותו או לשפר אותו.
הפתרון האופטימלי במקרים רבים היה להסיר לבנה מסוימת. בפועל, הרוב המוחלט של המשתתפים הוסיפו לבנים חדשות, גם כשההוספה פגעה ביציבות ורק החמירה את המצב. רק מיעוט קטן בחר בהסרה, וגם זה בעיקר אחרי רמז מפורש.
בניסוי אחר, המשתתפים קיבלו טקסט או תהליך עבודה עם בעיות ברורות והתבקשו לשפר אותו.
שוב, רוב האנשים הוסיפו סעיפים, שלבים או כללים. מעטים חשבו למחוק חלקים קיימים, גם כשהמחיקה פתרה את הבעיה בצורה נקייה יותר.
ומה קרה כשהאנשים קיבלו יותר זמן לחשוב?
בניסויים בדקו גם מה קורה כשנותנים לאנשים זמן נוסף לחשוב. התברר שיותר זמן לא מוביל אוטומטית ליותר פתרונות של הסרה. אנשים המשיכו להוסיף, רק בצורה מתוחכמת יותר. כלומר, זו לא בעיה של חיפזון, אלא הטיה מחשבתית.
בניסוי נוסף, הוא שינה את ניסוח ההוראות. כאשר ההנחיה כללה במפורש את האפשרות להסיר, מספר פתרונות ההסרה עלה בצורה חדה. זה הראה שהבעיה איננה חוסר יכולת, אלא חוסר מודעות. בהרבה מקרים אנשים פשוט לא שקלו הסרה כאופציה אלא אם מישהו הזכיר להם אותה.
מעבר לניסויים, הפרופסור ניתח גם דוגמאות מהעולם האמיתי.
תהליכים ארגוניים שהתנפחו עם השנים, רגולציות שהתווספו שכבה על גבי שכבה, ומוצרים שהפכו למסורבלים. בדיעבד, כמעט תמיד אפשר היה לראות שהשיפור הגיע דווקא כשמשהו הוסר ולא כשמשהו נוסף.
למה רוב האנשים בחרו בפתרון שמחמיר את הבעיה?
המסקנה המחקרית הייתה חד משמעית:
לאנשים היתה הטיה לטובת הוספה. ההסרה לא נתפסה כברירת מחדל לפתרון בעיות, גם כשהיתה עדיפה, פשוטה וזולה יותר.
(חשוב לציין שהיו אנשים בניסויים שלו שכן חשבו באופן טבעי על הסרה, אבל הם היו מיעוט ברור.)
לחשוב הפוך כדי להתקדם
במילים אחרות, כשנתקלים בבעיה או צורך לשפר מצב, הנטייה היא לשאול: מה אפשר להוסיף כאן?
עוד פעולה? עוד שלב? עוד כלי? עוד פגישה? עוד הסבר? עוד עובד? עוד פיצ׳ר?
לעומת זאת, הסרה כמעט לא עולה כאופציה ראשונה.
גם אנשים חכמים, מנוסים ומקצועיים נופלים בזה שוב ושוב.
התוצאה של ההטיה הזו היא שמערכות מתנפחות. נצברים עוד חוקים, עוד פגישות, עוד דוחות, עוד שכבות ניהול. כל תוספת נראית “הגיונית” בפני עצמה, אבל יחד הן יוצרות עומס ואיטיות.
שינוי קטן בזווית ההסתכלות, הבדל גדול בתוצאה
מה שפרופסור קלוץ הראה במחקריו הוא לא שהוספה היא תמיד רעה, אלא שאנחנו כמעט לא בוחנים הסרה כאופציה. זו נקודת עיוורון (משהו שקיים מול העיניים שלך, משפיע עליך, אבל אתה לא שם לב אליו).
אבל ברגע שמכניסים בכוונה את השאלה “מה אפשר להוריד?” לתהליך החשיבה, פתאום מתגלים פתרונות פשוטים, יעילים וזולים יותר.
להסיר כדי לשפר
מכאן הגיעה שיטת ה-Subtraction (בעברית: הסרה או החסרה, בניגוד להוספה), שהיא גישת חשיבה וקבלת החלטות שמתמקדת בשאלה:
מה אפשר להסיר, לצמצם או להפסיק, במקום מה להוסיף.
היא הופכת את הכיוון ושואלת קודם כל: מה מיותר? מה לא באמת תורם לתוצאה? מה רק יוצר עומס?
מה זה אומר בעסק אמיתי
במונחים עסקיים, השיטה אומרת:
במקום לשאול איך נגדיל מכירות, אפשר קודם כל לשאול מה אנחנו עושים היום שמפריע למכירות?
במקום לשאול איך לייעל את הצוות, אפשר לשאול אילו משימות גוזלות אנרגיה בלי להחזיר ערך מסיבי?
במקום להוסיף עוד מדדים לניטור ומעקב, אפשר לשאול איזה מדד אפשר למחוק בלי לפגוע בקבלת ההחלטות?
במקום להוסיף עוד מוצר לקטלוג, אפשר לבדוק אילו מוצרים כמעט לא נמכרים ורק מסרבלים את המלאי והניהול?
במקום להוסיף עוד איש צוות, אפשר לבדוק אילו דברים העובדים הקיימים עושים שאפשר פשוט להפסיק לעשות?
במקום להוסיף עוד כלים ותוכנות, אפשר לבדוק כמה כלים משלמים עליהם ולא באמת משתמשים?
לעבוד עם רשימת Stop Doing List
לנקות לפני שמוסיפים
רשימת Stop Doing List הופכת את הכיוון הרגיל בכך שהיא מכריחה לשאול מה אפשר להפסיק.
במקום לשאול מה עוד צריך לעשות והכנה של רשימת משימות רגילה, יוצרים רשימה נפרדת של דברים שמפסיקים לעשות. זה יכול לכלול פגישות, דוחות, תהליכים, אישורים וכו׳. מומחים לפרודוקטיביות מציינים שדווקא הרשימה הזו מייצרת את קפיצת הביצועים הגדולה ביותר.
אחת הסיבות שהשיטה כל כך אפקטיבית היא שרוב המערכות סובלות מעודף, לא מחוסר. (עודף משימות, עודף בירוקרטיה, עודף בקרה, עודף פגישות חסרות תכלית, עודף נתונים שמייצרים רעש במקום תובנות, עודף יוזמות חדשות שמתחילות לפני שהקודמות הניבו פרי, ועודף מורכבות שמסתירה פתרונות פשוטים להפליא.)
שיפור באמצעות הסרה
ביום יום זה יכול להתבטא בדברים מאוד פרקטיים:
פחות פגישות ודיונים שמסתיימים בלי החלטה ברורה מי עושה מה ומתי, יותר החלטות כתובות.
פחות פרויקטים במקביל, יותר סיום של מה שכבר הותחל.
פחות חריגות ותיקונים, יותר תהליך ברור מראש שמונע את רובם.
החוכמה בשיטת ההסרה היא לא להסיר באקראי, אלא להסיר במכוון. כל דבר שנשאר צריך להצדיק את קיומו. אם הוא לא תורם ישירות לתוצאה הרצויה, הוא מועמד להסרה.
הסרה ואיזון לא פוסלים הוספה
זה לא “אף פעם לא להוסיף” וזה לא אומר שהוספה היא דבר רע או שצריך להימנע ממנה בכל מחיר. זה אומר שהוספה לא צריכה להיות ברירת המחדל.
שיטת ההסרה לא משנה את המציאות, היא עוזרת לנו להיות יותר מדויקים בדרך שבה אנחנו מסתכלים עליה.
היופי הוא שברגע שההסתכלות מתחדדת, אפשר להשיג תוצאות טובות יותר בלי להגדיל את המאמץ.
עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ
ראה גם:
איך עומס יומיומי יוצר בינוניות, והדרך לצאת מזה
למה לעשות פחות דווקא מקדם אותך יותר
כשהרצון אמיתי אבל שום דבר לא זז
תוכן עניינים
רוצה לקבל רעיונות שעוזרים לעשות סדר בעסק ומחזירים שליטה בזמן ובתזרים?
טיפים פרקטיים שאפשר ליישם:
להתמודדות עם עומס, לשיפור תהליכים, ולהגדלת הרווחים בפחות מאמץ.
כולל טעויות נפוצות שחובה להימנע מהן וכל הדברים שראינו שעובדים בשטח.
להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטהלבעלי עסקים שרוצים יותר חופש
הירשם לוובינר הקרוב לבעלי עסקים
משדר מיוחד שייתן לך נקודת מבט חדשה על ניהול חכם ואסטרטגיה מוכחת עם דוגמאות מהחיים.
הופכים את העסק למכונה לייצור רווחים…
הגיע הזמן לגלות מה באמת חוסם אותך, ולקבל מדריך מיידי וקצר לפריצה קדימה
מלא את השאלון וקבל גישה מיידית למדריך
“3 שיטות פשוטות להגדלת הרווחים בלי להשקיע שקל בפרסום”
טיפים נוספים
אחוזי סגירה בקרת איכות גבייה גיוס כוח אדם הגדלת רווחים הוצאות הכשרת עובדים השגת מטרות התייעלות טיפול בעובדים טעויות נפוצות יש תקווה כוח אדם לעשות פחות ולהתקדם יותר לקוחות חדשים לקוחות חוזרים מחסום אישי מחסום נסתר מכירות מקרים מהשטח ניהול נכון ניהול פיננסי סגירת עסקאות סדר וארגון סיפור מהחיים קבוצות קידום עם פריטי דפוס רשתות חברתיות שורש הבעיה שיווק וקידום שימור לקוחות שירות לקוחות תזרים מזומנים תכנון פיננסי תמחור תקשורת ״אין מה לעשות״
- ליד אחד עולה 20 ש”ח. ליד אחר עולה 200 ש”ח. וליד שלישי יכול לעלות גם 1,000 ש”ח. קל להסתכל על המספר ולהחליט מיד מה יקר ומה זול. אבל האם מחיר הליד לבדו באמת אומר אם הקמפיין טוב? לפני שמחליטים שהמחיר גבוה מדי, יש עוד כמה מספרים שכדאי להכניס למשוואה. בסרטון אני מסביר איך להסתכל על…
- נניח שאתה בעל גלידריה ואתה לא אוהב וניל וגם לא פיסטוק. יהיה קצת מוזר להוריד את שניהם מהתפריט רק כי אתה אישית לא היית מזמין אותם. הרי הגלידה נועדה ללקוחות שלך, לא לך. בשיווק, לעומת זאת, אותו היגיון נשמע פתאום סביר: “אני בחיים לא לוחץ על מודעות כאלה” או “הודעות כאלה רק מעצבנות אותי”. וככה, בלי לשים לב, אתה עלול לוותר על שיווק שאולי לא פועל עליך, אבל אבל יכול לפעול מצוין על הלקוחות שלך.
- בדוח השיווק כתוב: “עלייה של 37% בכמות הלידים”. יפה. בדוח המכירות כתוב: “חצי מהיום שלנו הולך על אנשים בכלל לא רלוונטיים”. פחות יפה. ושני הדוחות יכולים להיות נכונים לחלוטין באותו זמן. השאלה המעניינת היא כמה מתוך כל הפניות האלה באמת שוות משהו לעסק.
