חוק “90% ומעלה”: הסינון האכזרי שמייצר קפיצות אמיתיות

יש לך יומן מלא, אתה עובד קשה ובכל זאת מרגיש שאתה רץ במקום? ברוך הבא למועדון. החברות חינמית, אבל העלות האמיתית היא כל ההזדמנויות המעולות שפספסת בזמן שהיית עסוק בלהגיד “כן” לדברים שהם “איכשהו בסדר”… כשבוחנים עסקים לאורך זמן, מגלים שהפערים הגדולים ביניהם לא נובעים מעבודה קשה יותר או פחות, אלא מאיכות הבחירות שנעשו בדרך. לא בחירה אחת מכרעת, אלא שיטה קבועה שמכתיבה מה נכנס פנימה ומה נשאר בחוץ. כי ניהול הוא לא רק לדעת מה לקדם, אלא גם לדעת ממה להימנע.

לפני שנצלול למאמר עצמו…

מדריך

פתחת עסק כדי לזכות בחופש אבל גילית שרק הכנסת את עצמך לעבודת פרך תובענית? במקום ליהנות מהחיים, אתה כבול לשוטף, לכיבוי שריפות ולמאות משימות שלא נגמרות?

במיוחד עבורך: המדריך שיעזור לך להפוך בעיות כרוניות בעסק לסיסטם שעובד לבד

הכלל שמפריד בין עומס לצמיחה

יש סופר ויועץ מאנגליה שמציע גישה מאוד נוקשה לקבלת החלטות. כשעולה הזדמנות חדשה (כגון לקוח, פרויקט או שיתוף פעולה), הוא מציע לדרג אותה בציון שבין 0 ל-100.

אם הציון הוא 90% ומעלה: התשובה היא בהחלט כן.

אם הציון הוא מתחת ל-90% (גם אם הוא 80% או 85%!): התשובה היא 0, כלומר לא.

המלכודת הגדולה ואיך להפסיק לעבוד קשה על הדברים הלא נכונים

המלכודת הגדולה בניהול היא הציון “70%-80%”. אלו הזדמנויות “נחמדות“, “טובות מספיק” או “חבל לפספס“.

אבל אם נגיד “כן” לכל מה שקיבל ציון 70%, היומן שלנו יתמלא בדברים בינוניים, ולא יישאר לנו מקום (זמן, אנרגיה, כסף) לדברים שהם באמת קרובים ל-100%.

הכלל מכריח אותך לבצע סינון אגרסיבי. הוא מבוסס על ההבנה שמשאבים הם מוגבלים.

אנשים אומרים “כן” להזדמנות של 70% כי הם חוששים להתחרט או להישאר בלי כלום. הכלל הזה מעניק לך את החופש לסרב ולהשיג הזדמנות של מעל 90%.

וכאן עולה השאלה הטבעית: “למה להיות כל כך נוקשה? 80 זה עדיין ציון טוב!

הבדל בתוצאות, לא במאמץ

לעיתים קרובות, המאמץ שנדרש להוציא לפועל פרויקט של 60%, 70% או אפילו 80% דומה למאמץ של פרויקט של 95%, אך התמורה וההשפעה של ה-95% גבוהים משמעותית. 

המאמץ כמעט זהה: פרויקט של 80% ופרויקט של 95% דורשים ממך בערך אותו דבר מבחינת זמן, אנרגיה, תשומת לב ומשאבים. (זה לא כאילו פרויקט “בינוני” חוסך לך עבודה.)

התוצאות יכולות להיות שונות לחלוטין: פרויקט של 95% מניב הרבה יותר מבחינת כסף, סיפוק, קשרים, התקדמות וכו׳.

המסקנה: אם ממילא אתה משקיע את אותו מאמץ, למה לבזבז אותו על משהו בינוני?

רוב ההזדמנויות שמגיעות אלינו הן רעש. הכלל של 90% ומעלה הוא פילטר שעוזר לזהות את המעט שבאמת משנה.

אבל מה אם לא רואים הזדמנות באמת מצוינת?

אם אתה לא רואה הזדמנות של 90% ומעלה, יש לכך שלוש סיבות אפשריות:

1. אתה עסוק מדי ב”רעש” (הזדמנויות של 60%-80%)

זו הסיבה הנפוצה ביותר. כשאתה אומר “כן” להזדמנויות של 70%, הראש והיומן שלך מלאים. כשאתה בתוך העומס, אין לך את החופש לזהות או לחפש את ה-90%.

הפתרון: תתחיל להגיד “לא” גם כשאין משהו אחר באופק. תמשיך לקדם ולעבוד על מציאת ההזדמנות הנכונה. המרחב שיתפנה הוא המקום שבו תצמח ההזדמנות הבאה.

2. ה”לא” הוא הזדמנות לשיפור עצמי

אם שום דבר שמגיע אליך לא מקבל ציון מעל 90%, ייתכן שהבעיה היא במיצוב שלך בשוק או ביכולות שלך.

הפתרון: במקום לבזבז זמן על פרויקט של 70%, נצל את הזמן הפנוי כדי “להשחיז את הגרזן”. שפר את המיומנות שלך, בנה תשתיות לעסק, וכמובן צא לשיווק אקטיבי כדי למשוך את ההזדמנויות של ה-90% ומעלה.

3. חוסר בהירות בקריטריונים

לפעמים אנחנו לא רואים “90%” פשוט כי לא הגדרנו לעצמנו בצורה מספיק ברורה מה זה 90% עבורנו. אם הקריטריונים שלך עמומים, הכל נראה “בערך בסדר”.

הפתרון: שב עם עצמך וכתוב: “מהו הפרויקט החלומי שלי?”. הגדר 3 קריטריונים נוקשים מאוד. כשהם יהיו ברורים, פתאום יהיה לך קל מאוד לזהות מה לא עומד בהם.

האם אפשר להתפשר?

בחיים העסקיים יש מציאות של תזרים מזומנים. לכן הנה הכלל הלא-כתוב לשילוב חוק “90% ומעלה” עם המציאות הזו:

במצב הישרדות, אם העסק בסכנת סגירה ואין כסף למשכורות, לוקחים גם הזדמנויות של 60%. 

אבל (וזה “אבל” גדול), מגדירים את זה כ”פרויקט הישרדות” זמני, ומקדישים כל דקה פנויה כדי לצאת מהמקום הזה ולהגיע למקום שבו אפשר שוב להגיד “לא”.

כי במצב צמיחה, כשהעסק יציב, כל “כן” להזדמנות של 70% הוא למעשה נסיגה אחורה.

לא מחכים אלא יוצרים את התנאים

חוק ה-90% ומעלה לא אומר “לשבת ולחכות”, אלא ליצור את התנאים שבהם הזדמנויות של 90% מופיעות ויכולות להיבחר.

לכן בנה מערכות והשקע את הזמן ביצירת תשתית שיווקית ועסקית שתביא אליך את הלקוחות והפרויקטים הנכונים.

היומן מלא, אבל חשבון הבנק פחות? ומה לגבי ההנאה מהחיים? 

איך מוצאים את ה-90% שלך

התהליך הוא כזה:

חיפוש רחב: צא החוצה, צור קשרים, קדם, תהיה אקטיבי.

סינון אכזרי: החל את כלל ה-90% על כל מה שמצאת.

התמקדות טוטאלית: ברגע שמצאת את ה-90%, השקע בו את כל האנרגיה שלך והתמד עד לתוצאות.

לסיכום, הכוונה היא לא “שב בבית וחכה לטלפון“, אלא “צא החוצה, בדוק הרבה אפשרויות, אבל אל תתחייב עד שלא מצאת את הזהב“. 

דוגמאות מהחיים

הנה דוגמאות מעשיות מתחומים שונים בחייו של בעל עסק, שמראות איך כלל ה-90% עוזר למנוע צרות ולהתמקד בצמיחה:

1. גיוס עובדים (ההבדל בין “ידיים עובדות” ל”נכס”)

בעל עסק קטן זקוק נואשות למנהל משרד כי הוא קורס תחת הנטל.

ההזדמנות: מועמד שמגיע לראיון. הוא נחמד, שולט בתוכנות האופיס, והוא זמין לעבודה מחר.

הקריטריון המרכזי שמחפשים: “ראש גדול ויכולת פתרון בעיות עצמאית” (כדי שבעל העסק באמת ישתחרר מהניהול השוטף).

הדירוג: המועמד מקבל 70%. נראה שהוא יבצע הוראות, אבל הוא לא “יגדיל ראש”.

היישום: למרות הלחץ והעומס, בעל העסק אומר לא. הוא מבין שגיוס של “70%” יגרור אותו להשקיע עוד זמן בניהול המועמד. הוא ממשיך לקדם את המשרה וממתין שבועיים נוספים עד שמגיע מועמד של 95% (כזה שמשחרר אותו באמת).

2. רכישת ציוד או תוכנה (ההבדל בין “זול עכשיו” ל”משתלם לטווח ארוך”)

בעל סטודיו לעיצוב שוקל לרכוש תוכנת ניהול פרויקטים חדשה כדי לייעל את העבודה.

ההזדמנות: תוכנה פופולרית במבצע, שיש לה המון פונקציות.

הקריטריון המרכזי שמחפשים: “פשטות ואינטגרציה מלאה עם התוכנות הקיימות שלנו”.

הדירוג: התוכנה עמוסה באפשרויות, אבל היא לא מתממשקת בקלות ודורשת למידה רבה ושינויים גדולים. הציון הוא 60%.

היישום: בעל העסק מוותר על המבצע. הוא לא קונה רק כי זה “זול”. הוא משקיע את הזמן בחיפוש (או בבנייה) של פתרון של 90% ומעלה שמתאים בדיוק לצרכים שלו, גם אם זה ידרוש ממנו תשלום גבוה יותר מהמבצע הנוכחי.

הבעיה בהחלטות שמרגישות “איכשהו בסדר”

החלטה עם ציון של 70%-80% היא החלטה לוגית (“נראה שזה כדאי”), אבל היא חסרה את ה-“וואו כן!“, כלומר את אותה התלהבות פנימית שדוחפת אותך להתמיד גם כשנהיה קשה. 

בלי הרמה הזו של שכנוע עצמי, הרבה יותר קשה להגיע להישגים יוצאי דופן. 

חוק ה-90% נועד להגן עליך מפני “הסביר” כדי לפנות מקום ל”מצוין”. ה-80% תוקע אותך באזור הנוחות של הבינוניות, בעוד שההזדמנויות שמקבלות ממך 90% ומעלה הן אלו שיוצרות את הקפיצות המשמעותיות בחיים. 

עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ


ראה גם:

איך עומס יומיומי יוצר בינוניות, והדרך לצאת מזה

למה לעשות פחות דווקא מקדם אותך יותר

כשהרצון אמיתי אבל שום דבר לא זז

דרכים להסיר את הטפל כדי שהעיקר יוכל להצליח

למה אנחנו מוסיפים כשדווקא צריך להוריד

תוכן עניינים

רוצה לקבל רעיונות שעוזרים לעשות סדר בעסק ומחזירים שליטה בזמן ובתזרים?

טיפים פרקטיים שאפשר ליישם:

להתמודדות עם עומס, לשיפור תהליכים, ולהגדלת הרווחים בפחות מאמץ.

כולל טעויות נפוצות שחובה להימנע מהן וכל הדברים שראינו שעובדים בשטח.

להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטה

לבעלי עסקים שרוצים יותר חופש

הירשם לוובינר הקרוב לבעלי עסקים

 משדר מיוחד שייתן לך נקודת מבט חדשה על ניהול חכם ואסטרטגיה מוכחת עם דוגמאות מהחיים.

עפר פלאוט

מכונה לייצור רווחים

הופכים את העסק למכונה לייצור רווחים

הגיע הזמן לגלות מה באמת חוסם אותך, ולקבל מדריך מיידי וקצר לפריצה קדימה

מלא את השאלון וקבל גישה מיידית למדריך
“3 שיטות פשוטות להגדלת הרווחים בלי להשקיע שקל בפרסום”

טיפים נוספים

אחוזי סגירה בקרת איכות גבייה גיוס כוח אדם הגדלת רווחים הוצאות הכשרת עובדים השגת מטרות התייעלות טיפול בעובדים טעויות נפוצות יש תקווה כוח אדם לעשות פחות ולהתקדם יותר לקוחות חדשים לקוחות חוזרים מחסום אישי מחסום נסתר מכירות מקרים מהשטח ניהול נכון ניהול פיננסי סגירת עסקאות סדר וארגון סיפור מהחיים קבוצות קידום עם פריטי דפוס רשתות חברתיות שורש הבעיה שיווק וקידום שימור לקוחות שירות לקוחות תזרים מזומנים תכנון פיננסי ״אין מה לעשות״

  • משמעת היא האוטומציה של כוח הרצון. מה שהביא אותך לכאן, לא יביא אותך לשם. ייתכן שהכאוס ויכולת האלתור עזרו לך להקים את העסק, אבל הם אלו שמונעים ממך להצמיח אותו עכשיו. אתה רוצה את הלייף-סטייל, את החופשה ביוון, שהעסק “ירוץ לבד”? משמעת זה כרטיס הכניסה למועדון. אנחנו מצליחים במידה שבה המערכות שלנו פועלות חלק. אנשים חושבים שמשמעת היא חומה שסוגרת עליהם, אבל במציאות היא הרצפה שעליה הם עומדים. היא לא מגבילה את החופש שלך, היא יוצרת אותו. במיוחד כשאתה מנהל עסק עם צוות עובדים. אם אתה רוצה להבין איך להפוך משמעת לכלי שמרחיב אותך במקום לכלוא אותך, המאמר הזה יראה לך ​​איך להשתחרר מכלא של עבודה קשה לחופש של ניהול מלמעלה.
  • מרגיש שהעסק עובד רק כשאתה שם? כל משמרת נראית קצת אחרת, כל עובד מפרש את הנהלים בדרך שלו, וברגע שאתה לא בודק מקרוב, דברים מתפספסים? זה לא בהכרח עניין של מוטיבציה, וזו גם לא רק שאלה של “עובדים טובים” או “עובדים רעים”. השאלה האמיתית היא איך גורמים לעסק לייצר את אותה תוצאה בלי שום תלות בך?
  • אתה בונה משהו שאתה בטוח שאנשים צריכים. אתה ממש משוכנע בזה. אתה משקיע זמן וכסף בהתאם. אבל רק אחרי ההשקה של המוצר, השירות או העסק החדש, אתה מגלה אם מישהו באמת מוכן לשלם. זו בדיוק הדרך לשרוף הון ולהתעורר למציאות כואבת. השאלה היא למה לבדוק ביקוש רק בסוף, אחרי שכבר התחייבת להכל? למה לא לבדוק ביקוש עוד לפני שהוצאת שקל אחד? בוא נראה איך אתה יכול להפסיק לנחש ולהתחיל לבנות משהו שאנשים יעמדו בתור לשלם עליו.
  • אם היית רואה מה עושים כיום העסקים הרווחיים ביותר בעולם, אולי היית חושב שהם חזרו אחורה בזמן. כשכולם מנסים לפצח את האלגוריתם של טיקטוק או להנדס פרומפטים ב-AI, דווקא השחקנים החכמים ביותר משקיעים במה שנראה לכאורה מיושן. הם הבינו שבעולם של פיקסלים, אתה אולי משיג תשומת לב לרגע, אבל נשאר עוד טאב פתוח בתוך ים של הסחות דעת. כדי לצאת מהמסך ולחדור מתחת לשריון האדישות הדיגיטלית, הם משתמשים בנשק “שבירת-אלגוריתם” שרוב העסקים זנחו מאחור…
  • מחקרים מראים שעובדי ידע (מי שהעבודה שלו מבוססת על חשיבה בניגוד לייצור פיזי) מבצעים “עבודה סביב העבודה” (כמו בדיקת מיילים, הודעות ופגישות מיותרות) במשך כ-60% מיום העבודה שלהם! הכוונה למשימות “תחליפיות”, פעולות שנראות פרודוקטיביות אבל בעצם משמשות כמנגנון בריחה מהדבר האחד שבאמת חשוב. התוצאה? תחושה מתמשכת של עומס ויום שנגמר בלי הישגים משמעותיים. אלופי הביצוע פועלים אחרת, והסוד שלהם פשוט בהרבה ממה שאתה חושב.
  • עבור חלק גדול מהאנשים לבקש הנחה זה כמו להגיד “בוקר טוב”. זה על אוטומט. מחקרים מראים שאם לקוח כבר השקיע זמן בשיחה, קרא את ההצעה והגיע לשלב הדיבור על הכסף, הוא כבר החליט שהמוצר במידה רבה נכון עבורו. המחיר הוא סוג של מחסום אחרון, ולרוב הוא הרבה יותר גמיש בראש של הלקוח מאשר בראש של המוכר הלחוץ.
  • בוא נניח שאתה עומד מול לוח הבקרה של העסק שלך. עשרות כפתורים, כל אחד מייצג אפשרות אחרת: מוצר חדש, קמפיין חדש, גיוס נוסף, שוק נוסף, שיפור תהליך, מיתוג מחדש, שינוי תמחור ועוד ועוד. אתה לא יכול ללחוץ על כולם בו זמנית, כי כל לחיצה דורשת זמן, כסף ותשומת לב. אז איך מחליטים על איזה כפתור ללחוץ קודם? לפי אינטואיציה? לפי מה שמלהיב? לפי מה שהמתחרים עושים? האמת היא שיש תשובה שמבוססת על הגיון פשוט ומתמטיקה בסיסית, ולמרות זאת רוב בעלי העסקים פועלים בדיוק הפוך.
  • בוא נעשה חשבון פשוט: כמה עלה לך להביא כל לקוח שקנה ממך אי פעם? פרסום, שיווק, זמן, אנרגיה? לא סכומים קטנים, נכון? עכשיו שאלה: מה עשית עם הלקוחות האלה אחרי שהם קנו? אצל הרבה בעלי עסקים התשובה היא “לא משהו מיוחד”. משקיעים הון בלמצוא לקוחות חדשים, ואז שוכחים כמעט לגמרי מאלה שכבר סמכו עליך. לקוח שלנו, שמוכר מוצרים במאות עד עשרות אלפי שקלים, ישב על רשימה של כ-10,000 איש שכבר הכירו אותו והשאירו פרטים, ובמקום לדבר איתם די שכח שהם קיימים. הוא הגיע אלינו עם 8 ימים לסוף החודש ותחושה שאין מה לעשות. אבל האמת היתה שהוא ישב על מכרה הזהב הזה בלי לדעת, ואנחנו פשוט עזרנו לו להתחיל לחפור!
  • זה בהחלט בעייתי ומערער כשיש לך תשלומים לשלם, ובצד השני יש כסף שמגיע לך כדת וכדין, אך הלקוח מספק לך הסברים ובקשות ואינך מצליח לגבות אותו. הנה מקרה מהשטח ואיך טיפלנו בו.

הירשם לוובינר הקרוב לבעלי עסקים

 משדר מיוחד שייתן לך נקודת מבט חדשה על ניהול חכם ואסטרטגיה מוכחת עם דוגמאות מהחיים.

עפר פלאוט