חוק “90% ומעלה”: הסינון האכזרי שמייצר קפיצות אמיתיות

הכלל שמפריד בין עומס לצמיחה

יש סופר ויועץ מאנגליה שמציע גישה מאוד נוקשה לקבלת החלטות. כשעולה הזדמנות חדשה (כגון לקוח, פרויקט או שיתוף פעולה), הוא מציע לדרג אותה בציון שבין 0 ל-100.

אם הציון הוא 90% ומעלה: התשובה היא בהחלט כן.

אם הציון הוא מתחת ל-90% (גם אם הוא 80% או 85%!): התשובה היא 0, כלומר לא.

המלכודת הגדולה ואיך להפסיק לעבוד קשה על הדברים הלא נכונים

המלכודת הגדולה בניהול היא הציון “70%-80%”. אלו הזדמנויות “נחמדות“, “טובות מספיק” או “חבל לפספס“.

אבל אם נגיד “כן” לכל מה שקיבל ציון 70%, היומן שלנו יתמלא בדברים בינוניים, ולא יישאר לנו מקום (זמן, אנרגיה, כסף) לדברים שהם באמת קרובים ל-100%.

הכלל מכריח אותך לבצע סינון אגרסיבי. הוא מבוסס על ההבנה שמשאבים הם מוגבלים.

אנשים אומרים “כן” להזדמנות של 70% כי הם חוששים להתחרט או להישאר בלי כלום. הכלל הזה מעניק לך את החופש לסרב ולהשיג הזדמנות של מעל 90%.

וכאן עולה השאלה הטבעית: “למה להיות כל כך נוקשה? 80 זה עדיין ציון טוב!“

הבדל בתוצאות, לא במאמץ

לעיתים קרובות, המאמץ שנדרש להוציא לפועל פרויקט של 60%, 70% או אפילו 80% דומה למאמץ של פרויקט של 95%, אך התמורה וההשפעה של ה-95% גבוהים משמעותית. 

המאמץ כמעט זהה: פרויקט של 80% ופרויקט של 95% דורשים ממך בערך אותו דבר מבחינת זמן, אנרגיה, תשומת לב ומשאבים. (זה לא כאילו פרויקט “בינוני” חוסך לך עבודה.)

התוצאות יכולות להיות שונות לחלוטין: פרויקט של 95% מניב הרבה יותר מבחינת כסף, סיפוק, קשרים, התקדמות וכו׳.

המסקנה: אם ממילא אתה משקיע את אותו מאמץ, למה לבזבז אותו על משהו בינוני?

רוב ההזדמנויות שמגיעות אלינו הן רעש. הכלל של 90% ומעלה הוא פילטר שעוזר לזהות את המעט שבאמת משנה.

אבל מה אם לא רואים הזדמנות באמת מצוינת?

אם אתה לא רואה הזדמנות של 90% ומעלה, יש לכך שלוש סיבות אפשריות:

1. אתה עסוק מדי ב”רעש” (הזדמנויות של 60%-80%)

זו הסיבה הנפוצה ביותר. כשאתה אומר “כן” להזדמנויות של 70%, הראש והיומן שלך מלאים. כשאתה בתוך העומס, אין לך את החופש לזהות או לחפש את ה-90%.

הפתרון: תתחיל להגיד “לא” גם כשאין משהו אחר באופק. תמשיך לקדם ולעבוד על מציאת ההזדמנות הנכונה. המרחב שיתפנה הוא המקום שבו תצמח ההזדמנות הבאה.

2. ה”לא” הוא הזדמנות לשיפור עצמי

אם שום דבר שמגיע אליך לא מקבל ציון מעל 90%, ייתכן שהבעיה היא במיצוב שלך בשוק או ביכולות שלך.

הפתרון: במקום לבזבז זמן על פרויקט של 70%, נצל את הזמן הפנוי כדי “להשחיז את הגרזן”. שפר את המיומנות שלך, בנה תשתיות לעסק, וכמובן צא לשיווק אקטיבי כדי למשוך את ההזדמנויות של ה-90% ומעלה.

3. חוסר בהירות בקריטריונים

לפעמים אנחנו לא רואים “90%” פשוט כי לא הגדרנו לעצמנו בצורה מספיק ברורה מה זה 90% עבורנו. אם הקריטריונים שלך עמומים, הכל נראה “בערך בסדר”.

הפתרון: שב עם עצמך וכתוב: “מהו הפרויקט החלומי שלי?”. הגדר 3 קריטריונים נוקשים מאוד. כשהם יהיו ברורים, פתאום יהיה לך קל מאוד לזהות מה לא עומד בהם.

האם אפשר להתפשר?

בחיים העסקיים יש מציאות של תזרים מזומנים. לכן הנה הכלל הלא-כתוב לשילוב חוק “90% ומעלה” עם המציאות הזו:

במצב הישרדות, אם העסק בסכנת סגירה ואין כסף למשכורות, לוקחים גם הזדמנויות של 60%. 

אבל (וזה “אבל” גדול), מגדירים את זה כ”פרויקט הישרדות” זמני, ומקדישים כל דקה פנויה כדי לצאת מהמקום הזה ולהגיע למקום שבו אפשר שוב להגיד “לא”.

כי במצב צמיחה, כשהעסק יציב, כל “כן” להזדמנות של 70% הוא למעשה נסיגה אחורה.

לא מחכים אלא יוצרים את התנאים

חוק ה-90% ומעלה לא אומר “לשבת ולחכות”, אלא ליצור את התנאים שבהם הזדמנויות של 90% מופיעות ויכולות להיבחר.

לכן בנה מערכות והשקע את הזמן ביצירת תשתית שיווקית ועסקית שתביא אליך את הלקוחות והפרויקטים הנכונים.

היומן מלא, אבל חשבון הבנק פחות? ומה לגבי ההנאה מהחיים? 

איך מוצאים את ה-90% שלך

התהליך הוא כזה:

חיפוש רחב: צא החוצה, צור קשרים, קדם, תהיה אקטיבי.

סינון אכזרי: החל את כלל ה-90% על כל מה שמצאת.

התמקדות טוטאלית: ברגע שמצאת את ה-90%, השקע בו את כל האנרגיה שלך והתמד עד לתוצאות.

לסיכום, הכוונה היא לא “שב בבית וחכה לטלפון“, אלא “צא החוצה, בדוק הרבה אפשרויות, אבל אל תתחייב עד שלא מצאת את הזהב“. 

דוגמאות מהחיים

הנה דוגמאות מעשיות מתחומים שונים בחייו של בעל עסק, שמראות איך כלל ה-90% עוזר למנוע צרות ולהתמקד בצמיחה:

1. גיוס עובדים (ההבדל בין “ידיים עובדות” ל”נכס”)

בעל עסק קטן זקוק נואשות למנהל משרד כי הוא קורס תחת הנטל.

ההזדמנות: מועמד שמגיע לראיון. הוא נחמד, שולט בתוכנות האופיס, והוא זמין לעבודה מחר.

הקריטריון המרכזי שמחפשים: “ראש גדול ויכולת פתרון בעיות עצמאית” (כדי שבעל העסק באמת ישתחרר מהניהול השוטף).

הדירוג: המועמד מקבל 70%. נראה שהוא יבצע הוראות, אבל הוא לא “יגדיל ראש”.

היישום: למרות הלחץ והעומס, בעל העסק אומר לא. הוא מבין שגיוס של “70%” יגרור אותו להשקיע עוד זמן בניהול המועמד. הוא ממשיך לקדם את המשרה וממתין שבועיים נוספים עד שמגיע מועמד של 95% (כזה שמשחרר אותו באמת).

2. רכישת ציוד או תוכנה (ההבדל בין “זול עכשיו” ל”משתלם לטווח ארוך”)

בעל סטודיו לעיצוב שוקל לרכוש תוכנת ניהול פרויקטים חדשה כדי לייעל את העבודה.

ההזדמנות: תוכנה פופולרית במבצע, שיש לה המון פונקציות.

הקריטריון המרכזי שמחפשים: “פשטות ואינטגרציה מלאה עם התוכנות הקיימות שלנו”.

הדירוג: התוכנה עמוסה באפשרויות, אבל היא לא מתממשקת בקלות ודורשת למידה רבה ושינויים גדולים. הציון הוא 60%.

היישום: בעל העסק מוותר על המבצע. הוא לא קונה רק כי זה “זול”. הוא משקיע את הזמן בחיפוש (או בבנייה) של פתרון של 90% ומעלה שמתאים בדיוק לצרכים שלו, גם אם זה ידרוש ממנו תשלום גבוה יותר מהמבצע הנוכחי.

הבעיה בהחלטות שמרגישות “איכשהו בסדר”

החלטה עם ציון של 70%-80% היא החלטה לוגית (“נראה שזה כדאי”), אבל היא חסרה את ה-“וואו כן!“, כלומר את אותה התלהבות פנימית שדוחפת אותך להתמיד גם כשנהיה קשה. 

בלי הרמה הזו של שכנוע עצמי, הרבה יותר קשה להגיע להישגים יוצאי דופן. 

חוק ה-90% נועד להגן עליך מפני “הסביר” כדי לפנות מקום ל”מצוין”. ה-80% תוקע אותך באזור הנוחות של הבינוניות, בעוד שההזדמנויות שמקבלות ממך 90% ומעלה הן אלו שיוצרות את הקפיצות המשמעותיות בחיים. 

עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ

ראה גם:

איך עומס יומיומי יוצר בינוניות, והדרך לצאת מזה

למה לעשות פחות דווקא מקדם אותך יותר

כשהרצון אמיתי אבל שום דבר לא זז

דרכים להסיר את הטפל כדי שהעיקר יוכל להצליח

למה אנחנו מוסיפים כשדווקא צריך להוריד