היו לי שתי אפשרויות…
כמה פעמים ביום אנחנו נתקלים בציניות? כזו שמושכת למטה וגורמת להרגיש ש”ככה זה ואין מה לעשות”? הנטייה הטבעית כשדברים משתבשים היא לשתוק, או גרוע מכך, להצטרף למקהלת התלונות. אבל מה קורה כשבוחרים לא לעמוד מהצד? השבוע, מצאתי את עצמי בסיטואציה שהעמידה את הסבלנות שלי למבחן, אבל גם סיפקה לי הזדמנות לעשות משהו קצת אחרת.
לפני שנצלול למאמר עצמו…
פתחת עסק כדי לזכות בחופש אבל גילית שרק הכנסת את עצמך לעבודת פרך תובענית? במקום ליהנות מהחיים, אתה כבול לשוטף, לכיבוי שריפות ולמאות משימות שלא נגמרות?
במיוחד עבורך: המדריך שיעזור לך להפוך בעיות כרוניות בעסק לסיסטם שעובד לבד
השבוע נסעתי ברכבת ישראל.
איך כשהתקרבנו לתחנה שלפני תחנת היעד שלי, הכרוז הודיע “עקב חסימה על פסי הרכבת, זו תהיה התחנה האחרונה לרכבת זו. הנכם מתבקשים לרדת בתחנה הקרובה“.
לוח הזמנים שלי היה צפוף, עם כל דקה מתוכננת מראש. בדקתי אפשרויות נסיעה בתחבורה ציבורית, והאפשרות היחידה והמהירה ביותר היתה נסיעת רכבת של 30 דקות. מעבר לזה לא היתה שום תחבורה ציבורית שמחברת ישירות בין שתי הנקודות.
הרגשתי חסר אונים, הזמן נוזל בין הידיים ואני תקוע כאן, בסביבה רועשת, ועוד מתוכננות לי פגישות זום ופגישות טלפוניות בהמשך היום.
אוף!!
לאחר מספר דקות, הכרוז קרא לכל הנוסעים שצריכים להגיע לתחנה הבאה להגיע למנהל התחנה.
מנהל התחנה בלוד, איש מקסים ושופע אכפתיות. למרות שהוא קרוב לוודאי לא הבעלים של הרכבת, הוא לקח את זה באופן אישי שאנחנו תקועים שם בתחנה שלו, והוא לא יכול לספק לנו אפילו תשובות.
“תמתינו כאן בבקשה.“
לאחר כמה דקות הוא חזר ואמר “ארגנתי אוטובוס מיוחד, שייקח אתכם לתחנה הבאה“, וביקש מאחד העובדים ללוות אותנו לאוטובוס שיפגוש אותנו מחוץ לתחנה.
הגענו עד אמצע הדרך, כשלפתע העובד קיבל טלפון ואמר לנו:
“בואו אחרי. חוזרים לתחנה. האוטובוס שהיה צריך לקחת אתכם גם הוא תקוע.“
ואז הוא הוסיף הערה צינית, שגורמת לי להתכווץ כשאני שומע אותה: “ברוכים הבאים לרכבת ישראל…“
גיליתי שציניות היא סימן ההיכר של מישהו שרצה פעם לעזור במשהו ונכשל. ייתכן, שכעובד, כילד או כחבר, הוא ניסה לעזור למישהו להשיג יעד מסוים, וזה לא עבד.
המסקנה שהוא אימץ הייתה בסגנון “במילא זה אף פעם לא עובד” או “ככה זה בחיים…“.
וכשאני שומע אותו, אני מתכווץ בתוכי, וממש מקבל בחילה. אפילו שאני לא הבעלים של העסק, אלא רק לקוח, התחושה היא גרועה מאוד. אם אני אכן הייתי הבעלים של העסק הזה, ממש הייתי רוצה להסתתר ולהתחבא אם עובד שלי היה מדבר כך ללקוח.
באותו רגע אני מבין, שיש לי שתי אפשרויות:
אחת, להתעלם מההערה ולא לעשות כלום. אך למה זה יתרום? זה לא ישנה שום דבר. גרוע מזה, העובד יישאר עם חוסר מודעות ליחסי הציבור הגרועים שהוא עושה, ויקבל את התחושה של הסכמה שבשתיקה, שזה בסדר להמשיך לומר דברים כאלה על מקום העבודה שלו, שמספק לו ולמשפחתו פרנסה.
לכן, הלכתי על האפשרות השנייה והערתי לו בצורה ישירה: “אתה אומר דברים רעים על מקום העבודה שלך, ומדגיש את מה שלא עובד. מנהל התחנה עושה את כל מה שהוא יכול כדי שנצא שמחים מהתחנה הזו“.
הוא המשיך ללכת בשקט, מלווה אותי ואת הנוסעים האחרים בחזרה לתחנה.
לאחר מספר צעדים, הוא אמר: “אתה יודע מה? אתה צודק. זה לא בסדר. לקחתי לתשומת ליבי“.
כשהגענו לעמדת בדיקת הביטחון, הגיע עובד נוסף, שאמר בחיוך נלהב (וציני) “אין לכם מזל היום. קודם הרכבת עצרה, ועכשיו גם האוטובוס תקול“.
הסתכלתי עליו, והרגשתי שוב את הבחילה עולה בחזרה.
מכיוון שאני לא אוהב להיות תוצאה של מעשים שליליים של אחרים, החלטתי לגרום לעולם טוב יותר, ולהוות דוגמה אישית. אז הצבעתי על מתקן גלאי המתכות, ואמרתי לו: “אתה רואה את השער הזה? המשימה שלך היא לוודא שמי שעובר בשער הזה לתוך התחנה, יוצא יותר שמח ממה שהוא נכנס“.
המשכתי: “אז באת להעלות לי את המורל או להוריד אותו לרצפה?“
אנשים לא רגילים לכאלה תגובות.
הם רגילים שאחרים שותקים, או ממשיכים את התקשורת השלילית, ומגבירים את הביקורת והתלונות על נותן השירות ועל כל נותני השירות למיניהם, ומתחילים לציין את כל הביקורת האפשרית עליהם. למה זה תורם בדיוק?
אם אתה רוצה להרגיש גרוע, תקרא עיתון או תקשיב לחדשות. זה כמעט בחינם.
לאחר מספר דקות נוספות הוא ניגש אלי, ואמר לי “אתה יודע? אתה צודק. זה היה לא נכון לעשות את מה שעשיתי שם. בהחלט אקח את זה לתשומת ליבי“.
לבסוף, לאחר שהסירו את המשאית שנתקעה וחסמה את פסי הרכבת, קראו לנו לעלות על רכבת חלופית.
לפני שעליתי עליה, מנהל תחנת הרכבת בלוד, קרא לי ואמר: “אדוני, מגיע לך פיצוי של 2 כרטיסי נסיעה. כשאתה מגיע לתחנת היעד, גש למנהל התחנה ודרוש את הפיצוי“.
האמת, זה אפילו לא עלה בדעתי. וזה הפך את החוויה הזו של המפגש עם מנהל התחנה לממש טובה.
יש אנשים שאכפת להם. ויש אנשים שאינם מודעים להרס שהמעשים שלהם גורמים.
יש לך השפעה על יותר אנשים ממה שנדמה לך, והגישה שאתה מביא איתך לכל אירוע נוטה להיות מדבקת. החדשות הטובות הן שאתה תמיד יכול להרים את הרמה של מה שקורה סביבך.
עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ
ראה גם:
תוכן עניינים
רוצה לקבל רעיונות שעוזרים לעשות סדר בעסק ומחזירים שליטה בזמן ובתזרים?
טיפים פרקטיים שאפשר ליישם:
להתמודדות עם עומס, לשיפור תהליכים, ולהגדלת הרווחים בפחות מאמץ.
כולל טעויות נפוצות שחובה להימנע מהן וכל הדברים שראינו שעובדים בשטח.
להצטרפות לקבוצת הוואצאפ השקטהלבעלי עסקים שרוצים יותר חופש
הירשם לוובינר הקרוב לבעלי עסקים
משדר מיוחד שייתן לך נקודת מבט חדשה על ניהול חכם ואסטרטגיה מוכחת עם דוגמאות מהחיים.
הופכים את העסק למכונה לייצור רווחים…
הגיע הזמן לגלות מה באמת חוסם אותך, ולקבל מדריך מיידי וקצר לפריצה קדימה
מלא את השאלון וקבל גישה מיידית למדריך
“3 שיטות פשוטות להגדלת הרווחים בלי להשקיע שקל בפרסום”
טיפים נוספים
אחוזי סגירה בקרת איכות גבייה גיוס כוח אדם הגדלת רווחים הוצאות הכשרת עובדים השגת מטרות התייעלות טיפול בעובדים טעויות נפוצות יש תקווה כוח אדם לעשות פחות ולהתקדם יותר לקוחות חדשים לקוחות חוזרים מחסום אישי מחסום נסתר מכירות מקרים מהשטח ניהול נכון ניהול פיננסי סגירת עסקאות סדר וארגון סיפור מהחיים קבוצות קידום עם פריטי דפוס רשתות חברתיות שורש הבעיה שיווק וקידום שימור לקוחות שירות לקוחות תזרים מזומנים תכנון פיננסי תמחור ״אין מה לעשות״
- באופן מפתיע, אחת הדרכים היעילות לגרום ללקוחות לשלם יותר היא להתחיל דווקא מהצעה זולה מאוד. לא מפני שהיא רווחית במיוחד, אלא מפני שהיא הופכת את המכירה לתהליך במקום להחלטה אחת גדולה. יחד עם זאת, יש עסקים שמצליחים לגרום ללקוחות לשדרג באופן טבעי, בעוד שאחרים נאלצים להתווכח על כל שקל. מה גורם ללקוח לרצות לשדרג מרצונו, במקום שינסו לשכנע אותו?
- יש פער בין להבין מה צריך לבין לעשות את זה בפועל. אפשר להסכים עם רעיון, להסביר אותו לאחרים ואפילו להיות משוכנעים בחשיבות שלו, ובכל זאת להמשיך להתנהל בדיוק אותו הדבר. הקטע הוא שהידע כבר קיים, אבל כדי לפעול לפיו צריך לעשות משהו פחות נעים: להסתכל על המציאות בשטח, להתמודד עם הבלבול הראשוני, ולקבוע מה בדיוק הולך לקרות. כאן נכנסת הספציפיות. היא הופכת רעיונות לפעולות שאפשר לבצע, לבדוק ולשפר. כך מפסיקים רק “לדעת מה צריך לעשות” ומתחילים לגלות מה באמת עובד.
- עובדים אמורים לפנות לך זמן, לא לייצר לך עוד עבודה. לבעל עסק שפנה אלינו היו 15 עובדים, אבל הוא עדיין יצא מהמשרד ב-11 בלילה. אחרי שישה חודשים של ליווי עסקי הוא כבר יצא בחמש. מה השתנה?
