עד כמה להתעקש עם עובדים?

אם נתעקש יותר מדי, יהיה משבר וזה יהיה לא נוח.

מצד שני, אם לא נתעקש, נתפשר ונצטרך לחיות עם ההשלכות, וזה יהיה לא נוח.

זה נכון לגבי עובדים, ילדים ולמעשה עם כל אדם סביבנו, בין אם חבר, נותן שירות או פקיד ממשלתי.

הנה דוגמה.

הסרט של המזרון

יצאנו לחופשה.

חלק מהחופשה בילינו על חוף הים באילת, בקמפינג כפי שאנו אוהבים לעשות עם כל המשפחה.

הבן שלי גל, שעוד לא מלאו לו 12 באותו הזמן, ביקש לישון על מזרון הטיולים הירוק מגומי, שמלווה אותי כבר שנים רבות.

למען האמת, המזרון הזה, שרכשתי באירופה, כל כך איכותי שהוא נראה כמעט חדש, למרות שהוא מלווה אותי כציוד אישי מעל 29 שנים ועברנו יחד טיולים וחוויות רבים מאוד.

בעבר החלטתי שאני שומר על ציוד, ומתחזק אותו כך שיחזיק מעמד למשך הזמן הארוך ביותר. במיוחד כשמדובר בציוד איכותי עם ערך סנטימנטלי כלשהו.

אני מקפיד לשמור גם על המזרון וגם על רצועת הבד המקורית הסגולה שאיתו קושרים את המזרון כאשר הוא מגולגל.

כאשר פותחים את המזרון, הסרט הסגול הזה, עלול בקלות ללכת לאיבוד בשטח.

לכן שמתי מדיניות לעצמי: לעולם לא להשאיר פריטים זרוקים או מונחים בצורה שתקל לאבד אותם. תמיד לשים אותם בתוך כיס, תיק או לאבטח אותם לתיק או פריט בולט אחר שפחות סביר שילך לאיבוד.

בבוקר, התחלנו לקפל את הציוד, וכל אחד טיפל בציוד שבו השתמש במהלך הלילה.

כשהבן שלי הגיע לגלגל את המזרון, הוא לא מצא את הסרט הסגול.

דילמה

כעת אני בדילמה. לי אישית חשוב לשמור על ההחלטה שלי לשמור את הציוד מקורי ומתוחזק ככל האפשר.

התעקשתי פעם אחת ולאחר מכן עוד פעם, וגל ניסה לחפש פה ושם, ומתחת לתיק, וליד המחצלת, אך לא מצא את המזרון. לאחר מכן הוא פנה לענייניו האחרים.

כעת נשאלת השאלה: האם עלי להעיר לו, והאם צריך לעשות מזה דרמה? – זו לא דוגמה טובה. וזה רק יעכיר את האווירה.

חוץ מזה, אפשר גם להשאיר את המזרון מגולגל וקשור באיזה חוט בלוי שגל אילתר.

ומה יקרה אם הוא לא ימצא את הסרט, אז סתם עשיתי מכך עניין גדול, שלא היה בו טעם?

מצד שני, איזה מסר אני מציב כאן? האם אני משמש דוגמה טובה לשמירה על חפצים וציוד, או שאני תומך ותורם לרעיון שאפשר לאבד ציוד, וזה לא נורא. ולאחר מכן להתמודד עם הוצאות מיותרות, וחוסר נוחות מכך שהציוד הדרוש חסר?

היום זה סרט של מזרון, מחר זה בטריה נטעת לטלפון, ומחרתיים זה ציוד יקר יותר או חיוני יותר.

החלטתי

החלטתי שהדבר הנכון הוא להתעקש על הסטנדרט.

זו הדרך היחידה שבה אני מבהיר לעצמי ולאחרים שאין ספק מהו הסטנדרט שאני מצפה מעצמי ומכל הסובבים אותי, במיוחד במשפחה, ליישם בחיינו.

מאותו רגע שרק החלטתי, פשוט לא הנחתי לו (וגם לא הנחתי לעצמי) לוותר.

בהתחלה, הוא ניסה להזניח את זה, ולחזור לענייניו.

לאחר מכן, הוא אמר שיחפש את הפריט – מאוחר יותר.

המשכתי להתעקש. כי כעת זה טרי. מאוחר יותר, הדברים משתנים, מעבירים את הציוד לרכב, משנים מיקום, יש אנשים שעוברים סביבנו. אז המשכתי להתעקש, ותוך כדי ממשיך לחזק את עצמי שזה הדבר הנכון. כי ההתנגדות הפנימית הייתה שם.

לאחר מכן, כשלא הנחתי לעניין ודרשתי שימצא את זה עכשיו, כשזה עוד טרי, הוא התחיל להתקומם.

ולאחר מכן עבר להתמרמר, ולהתלונן.

הוא ניסה להפחית מהערך של זה ולומר “מה זה חשוב?! זה רק רצועת בד זניחה.”

לאט לאט, עם ההתעקשות שלי, וההבנה שהוא עובר דרך, הוא גם המשיך לחפש.

מתחת. ליד. בתוך התיק הזה. בתוך התיק ההוא…

ולאחר כמה דקות ארוכות מורטות עצבים, אך משמעותיות מאוד, הוא מצא את הסרט.

השתדלתי לכל אורך התהליך לחזק אותו. ולא רק לתקוף עם ברקים, אלא גם לתת מדי פעם קרן שמש בהירה.

כאשר הוא מצא, ממש הערכתי אותו – וגם הייתי לי עצמי הקלה עצומה.

זה השתלם. בשיחה רגועה לאחר מכן, המסקנה הייתה, שצריך להקפיד על מדיניות. תמיד לאבטח ומייד את הציוד שאינו בשימוש כרגע, ועלול ללכת לאיבוד.

הדבר הנוסף שהוא אמר שלמד, הוא שאם יפר את ההסכמה הזו, יגיע מכבש של דרישה ללא פשרות. לכן עדיף לשמור על הכללים מהתחלה ולאורך כל הזמן.

מאז, יש הקפדה, ובטיולים מאז, הרבה יותר כיף ונוח מבחינת הטיפול בציוד. בכל הציוד. ולמעשה בתחומים נוספים בחיים.

המלצה

כמוביל בקבוצה (וכל אחד יכול להיות מוביל בקבוצה, לא רק המנהל), חשוב להקפיד ולתת דוגמה טובה של סטנדרט גבוה שנקבע כמדיניות, ולא להתפשר עליו.

דרוש מאחרים לשמור את הסטנדרט הגבוה כמה שאתה רוצה.

סטיב ג’ובס מייסד Apple הוא דוגמה מצוינת לכך.

ג’ף בזוס מייסד Amazon, גם הוא דוגמה.

אמנם אפשר לומר הרבה דברים “פחות נעימים” על האנשים האלה. אך בסופו של דבר, אין ויכוח שהתוצרים הם ברמה אחרת, והצוות סביבם הופך לבעל יכולת גבוהה יותר.

האם קבעת לעצמך מה הסטנדרט להתנהג לפיו בשירות, בייצור, באספקת השירות ובכל פינה אחרת בעסק ובחיים?

עפר פלאוט
אקספדיטור מאיץ עסקים בע״מ